קניתי ביריד DVD משומשים הרבה סרטים, אחד מהם היה סרט אנימציה שלא שמעתי עליו בעבר: The Quest for Camelot . מכירים?
בהתחלה חשבתי שמצאתי אוצר קטן, אבל כשישבתי לצפות, הבנתי מהר מאד למה הסרט הזה לא מוכר. הוא פשוט לא סרט טוב. בקושי החזקתי עד הסוף. אל תצפו בו.

הסיפור מתמקד בנערה בשם קיילי, שחיה בתקופת המלך ארתור, ורוצה להיות אבירה כמו אבא שלה. כשנבל מרושע מנסה לחטוף את החרב אקסקליבר ולכבוש את קמלוט, היא נמלטת כדי להשיב את החרב ולהזהיר את המלך. בדרך היא נקלעת ליער מכושף, שם היא פוגשת בחור עיוור ואמיץ בשם גארט, דרקון דו ראשי, או יותר נכון, דרקונים תאומים סיאמיים, שלא יודעים לעוף או לרשוף אש, ועוד כל מיני.

האנימציה ברמה נמוכה לעומת סרטים אחרים שיצאו באותם שנים (דיסני, דון בלות', ואפילו ביחס למצויירים קצרים של וורנר): הפרצופים של הדמויות משתנים תוך כדי דיבור, ולא בגלל הבעות פנים, פשוט אין עקביות במבנה הפנים. במשך חצי סרט לא הצלחתי להבין איך הגיבור נראה. בנוסף, העולם מסביב מצויר בסגונונות שונים, בתאורה שונה (מקום חשוך פתאום נהיה מואר וכו').

העלילה לא עקבית, קופצים מדבר לדבר בלי הגיון.

למשל, הגיבור נפצע פציעה רצינית, הגיבורה ממש צריכה לגרור אותו, היא בוכה עליו והוא שוכב נאנח מסכן, אבל דקה אחרכך הוא כבר פוצח בשיר, קם לרקוד סלואו, והם ממשיכים במסע כאילו כלום. וואלה. בסצינה הבאה, הנבל וצוותו מתנגשים בחבורת דרקונים עצומים שרוצים להשמיד אותם, אבל דקה אחרכך אין שום התייחסות לקטע הזה, או הסבר איך בדיוק הוא נחלץ משם. הבדיחות לא מצחיקות ("למה לדרקון יש שני ראשים? כי אבא ואמא בני דודים"). והשיא, בשלב מסוים בסרט, הנבל משתמש בשיקוי מכושף כדי להפוך אנשים וחיות משק (??) למכונות עשויות ברזל ולכלי נשק מהלכים. אם זה נשמע מגעיל ומטופש זה בגלל שזה מגעיל ומטופש. תוך כדי צפיה נזכרתי איך בסרט "ביג", המבוגרים קובעים מה ילדים אוהבים, במקום לשאול ילדים מה הם אוהבים. מי רוצה רובוטריק שהופך לבניין, זוכרים? יופי. אז מי רוצה תרנגול שהפך לגרזן???

מה שעוד מפתיע, זה שהרבה שחקנים טובים ומוכרים גויסו לסרט הזה. ג'סלין גילסיג מדבבת את הגיבורה, אנדריאה קור (מלהקת The Corrs) שרה את השירים שלה, גבריאל ביירן את אבא של הגיבורה, ג'יין סימור את האמא, סלין דיון שרה את השירים שלה, קארי (ווסטלי) אלווס נותן את קולו לגיבור, גארי אולמן (!) בתפקיד הנבל, ברונסון (באלקי) פינצ'וט הוא הגריפין הסיידקיק של הנבל, אריק איידל (מונתי פייתון) ודון ריקלס בתפקיד הדרקונים הצמודים בעל כורחם, וג'אלאל (ארקל) ווייט מדבב את תרנגול הגרזן האומלל. בקיצור קאסט מטורף, ומבוזבז. הם לא מצליחים להחזיק את הסרט הזה, כנראה בעיה של בימוי. אלווס נשמע מבוגר ועגמומי מדי בשביל דמות של נער בן 18, אולמן נשמע קצת רצחני מדי בשביל סרט ילדים, פינצ'וט ו-ווייט מבוזבזים על דמויות לא מוצלחות שבקושי מדברות, ובעיקר מצפצפות. בנוסף הקולות של השירה לא נשמעים קרובים בכלל לקולות של הדיבור. אין קוהרנטיות גם פה.

שורה תחתונה, מרגיש שמי שיצרו את הסרט הזה דחפו דברים בכח לתוך איזו נוסחה, בלי לבדוק איך הכל מתחבר.

השירים, דרך אגב, בסדר. לא מתקרבים לרמה של דיסני, אבל בסדר. שיר אחד הכרתי מקודם, The Prayer, וזה הפתיע אותי; מתברר שסלין דיון לקחה את השיר שנתנו לה לבצע בסרט, החליפה את המילים שלו, והקליטה אותו כדואט עם אנדריאה בוצ'לי באלבום חג המולד שלה. תכלס שידרגה אותו.

הסרט הזה יצא ב 1998. כפי שכולנו יודעים, שנות ה 90 זו תקופת תור הזהב של דיסני: "בת הים הקטנה", "היפה והחיה", "אלאדין", "מלך האריות", הצלחות ענקיות אחת אחרי השניה. אולפני וורנר ראו ורצו גם. הם התחילו עם מדיה משולבת ב "ספייס ג'אם", וכמה שנים אחריו הוציאו הסרט הזה, שהוא למעשה סרט האנימציה הראשון באורך מלא של אולפני וורנר.

אבל מה מעניין? באותה שנה בדיוק, 1998, יצא "מולאן" של דיסני.

יש המון קווי דמיון בין שני הסרטים, אפילו יותר מדי. גם "מולאן" מתמקד בגיבורה צעירה, גם היא רוצה להיות לוחמת, גם לה קשר חזק עם אביה, שמלמד אותה ערכים כמו כבוד ואומץ. גם היא פוגשת לוחם שעוזר לה במסעה, מלמד אותה להילחם, ושכלי הנשק החביב עליו הוא מוט. גם היא פוגשת בדרך דרקון חצוף ופטפטן. גם פה הנבל הוא בריון מגודל עם שיער ארוך ומעין חצי קרחת, שרוצה לכבוש את, ובכן, הכל, בעצם. תמונה בתגובות. רק מה, מולאן הוא סרט מעולה, מהנה, מצחיק, מותח, מאוזן, עם אנימציה ברמה גבוהה, ושירים טובים. בעוד "המסע אל קמלוט", כאמור, הוא לא אף אחד מהדברים האלה.

קישור לדף הסרט ב IMDB:

https://www.imdb.com/title/tt0120800/

הגעתם עד לפה? יופי. אל תצפו בסרט. ובהזדמנות זו, יש לי DVD למסירה