פס קול הסרט "חולית" מאת האנס זימר מאכזב אותי כל כך. זימר מלחין מאד מנוסה, מאד ורסטילי, נוהג לאתגר את עצמו מבחינה טכנית, ולכן הציפיות שלי היו גבוהות. אבל בזמן הצפיה בסרט, לא התחברתי. והיום נתתי עוד צ'אנס, הקשבתי כמה פעמים, וזה פשוט לא עובד.

רוב היצירה היא מריחה של צלילים ארוכים, רצופים, נמוכים ודביקים, שלא נותנים לצופה אויר לנשימה (יש לציין, שבהחלט יתכן שזו הייתה כוונת המלחין, והבמאי, לייצר תחושה כזו. אנחנו במדבר, וקשה לנוע בחום הזה, ולנשום עם כל החול הזה, ואנחנו בלחץ כי אוביינו צרים עלינו מכל כיוון וכו'). מעל זה, שכבות על גבי שכבות של קולות רקע, כלי הקשה תזזיתיים, ואפקטים, המון המון אפקטים, שלרוב נועדו להתכתב עם מה שקורה בסצינה באותו רגע. למשל: לחשושים, שעה שמופיעות בנות גשרית. תיפוף שנשמע כמו פעימות לב סוערות, שעה שפול מבוהל. נשימות, נשיפות, צרחות, וכו', הכל ממוקסס. זה… מעניין, לכל הפחות, אבל עלול להיות צורם לפעמים.

היו כל מיני דברים קטנים שהזכירו לי פסי קול קודמים של זימר, וגרמו לי לחשוד שהוא קצת ממחזר את עצמו: בסים עוצמתיים ברגעים המפחידים, מעברי אקורדים עגמומים, צווחות לחימה ברגעים הטרגיים, וואנים ארוכים כמו חללית שצפה במרחב אינסופי… שמענו דברים דומים ב"אינספשן", "גלדיאטור", "אינטרסטלר", ועוד. ובל נשכח את שינויי הווליום הפתאומיים, הצלילים המתגברים עד כדי תחושת מועקה באזניים (אפקט נוראי, שהתחיל בו ב"אינטרסטלר", ולצערי ממשיך איתו. אני חוששת שהוא שכח שלא לכל בתי הקולנוע בעולם יש מערכת סאונד משוכללת ומכויילת היטב).

סך הכל, הייתי אומרת, פס הקול עושה את עבודתו ביצירת אוירה בזמן הצפיה בסרט. אבל מלודית, הוא משעמם בעיני. לא מחזיק את עצמו. באסה.

הנה הוא במלואו, לשיפוטכם.