על גליניס ג'ונס

ג'ונס נולדה ב 1923. היא השתתפה בסרטים ובמחזות רבים בשנות הארבעים, החמישים והשישים, ואף הייתה מועמדת לאוסקר. אחד התפקידים הכי מפורסמים שלה היה התפקיד הראשי במחזמר "מוסיקת לילה זעירה", שעלה לראשונה בברודווי בשנות השבעים. במחזמר היא ביצעה את השיר Send in the Clowns. סטיבן סונדהיים כתב את השיר במיוחד בשבילה: היא לא הייתה זמרת גדולה, ולא יכלה להחזיק צלילים ארוכים; אבל הקול שלה היה מיוחד מאד, עם הצרידות המגניבה הזו. לימים, השיר הזה הפך להיות השיר הכי מצליח של סונדהיים, וזמרות רבות וזמרים רבים ביצעו אותו. אני לא ממעריציו של המלחין והכותב, רחוק מכך. אבל זה שיר יפה. השחקנית זכתה בפרס טוני, וגם השיר.

היא המשיכה לשחק בסרטים עד סוף שנות ה 90' בערך, שזה די מדהים. אני זוכרת מאותה תקופה את הופעתה המצחיקה בתור הסבתא בקומדיה הרומנטית "בזמן שישנת", בכיכובה של סנדרה בולוק. בראיון שנערך איתה לפני מספר חודשים בלבד, ניכר שהייתה צלולה ומצחיקה גם בגיל 100!

אבל כמובן, התפקיד מפורסם ביותר שלה הוא בסרט "מרי פופינס" (1964).

ג'ונס גילמה את אם המשפחה הנמרצת, ויניפרד בנקס. כבר בתחילת הסרט חוזרת האם לביתה, מלאת אנרגיה ונרגשת לאחר שהשתתפה בהפגנה למען זכויות הצבעה לנשים, כאשר היא עונדת את סרט המחאה, ופוצחת בשיר הנפלא והמצחיק "Sister Suffragette" :

את השיר כתבו והלחינו האחים שרמן. אלו מילות הפזמון:

Cast off the shackles of yesterday,
Shoulder to shoulder into the fray
Our daughters' daughters will adore us
And they'll sing in grateful chorus:
"Well done, Sister Suffragette!"

"בנותיהן של בנותינו יעריצו אותנו, וישירו לנו בתודה: כל הכבוד לך, אחותי הסופרג'יסטית!"

כשראיתי את הסרט, בתור ילדה, לא היה לי מושג מה זה "סופרג'יסטית". לא חושבת שאפילו שמתי לב למונח (יש לציין שראיתי את הסרט באנגלית עם תרגום, ולא מדובב). רק בגיל עשרים וקצת נתקלתי בו שוב, וישבתי לקרוא קצת היסטוריה.

קצת היסטוריה

בסוף המאה ה19 ובתחילת המאה ה20 נלחמו נשים ברחבי העולם על הזכות להצביע בבחירות. הן התאגדו והקימו ארגוני מחאה ונקראו "סופרג'יסטיות" (suffrage, באנגלית: זכות הצבעה). הן הפגינו, צעדו, נאמו, כתבו, חתמו על עצומות, ומאוחר יותר גם בעטו ושברו שמשות וזרקו אבנים, ונעצרו לא אחת (בשיר מזכירה ויניפרד את "גברת פנקהרסט שנאזקה בשלשלאות"; הכוונה לאמילין פנקהרסט, אחת ממובילות התנועה באנגליה). המדינה הראשונה שנתנה זכויות הצבעה לנשים הייתה ניו זילנד (1893) , אבל במדינות אחרות המאבק הגיע להישגים רק עשרים או שלושים שנים לאחר מכן (בריטניה, 1928). האם אתן יכולות להעלות על דעתכן שזה לקח כשלושים שנה?!… נשמע מטורף. גם השיר מתייחס לזה: הן ידעו שזה יקח זמן, אבל הן נאבקו למען הדורות הבאים.

הביקורת וההתנגדות

התנועה הסופרג'יסטית נתקלה בהתנגדות רבה. אחת הדרכים לראות זאת היא ע"י עיון בקריקטורות שפורסמו בעיתונים ובפלייארים באותה התקופה (ניתן למצוא הרבה כאלה במקורות שונים באינטרנט, ראו קישורים בסוף הפוסט). הקריקטורות העבירו ביקורת על התנועה ומטרותיה, וגם עקצו את הנשים המשתתפות במחאה.
לדוגמה, היו קריקטורות שהציגו סיטואציות של גברים חוזרים הביתה מהעבודה וארוחת הערב לא מוכנה, גברים שנאלצים לטפל בתינוקות בעצמם, גברים שמנסים לתפור את החור בגרב או לכבס לבדם; כל זאת מכיוון שבת זוגם עסוקה בהפגנה או יוצאת להצביע. המסר היה ברור: אישה שהשתתפה במחאה לא הייתה פנויה לטפל בילדים ובבעלה ובמשק הבית, והזניחה את תפקידה המסורתי כאם וכרעיה.
היו קריקטורות שהציגו את המאבק כאשליה, או טענו שנשים הן סנטימנטליות מדי כדי לקבל החלטות חשובות. המסר: מטרות המאבק לא הגיוניות, המאבק עקר ולא יצליח לעולם.
היו קריקטורות שהציגו את הסופרג'יסטיות כשתלטניות, רודות בבני זוגן, או פשוט שונאות גברים. והיו גם קריקטורות מרושעות במיוחד, שהציגו את הסופרג'יסטיות כרווקות זקנות שאף אחד לא רוצה להתחתן איתן, ועל כן הן מכלות את זמנן בהפגנות.

מה לדיסני ולכל זה

פ"ל טרברס כתבה את הספר "מרי פופינס" בשנת 1935. דמות האם, יש לציין, אינה סופרג'יסטית בספר. אך בעיבוד הקולנועי, החליטו באולפני דיסני להקדים את ההתרחשות לתחילת המאה, "התקופה האדוארדית" בבריטניה, או ליתר דיוק: שנת 1910 (על כך אפשר ללמוד מהשיר של מר בנקס).

אבל למה? למה לשנות את התקופה? השאלה הזו מסקרנת אותי.

אפשרות אחת, שזו הייתה החלטה אמנותית גרידא. זה ההסבר הפשוט, והוא גם די נפוץ במקרים כאלו, של עיבוד קולנועי לספר. לפי ויקיפדיה, זו הייתה המלצה של האחים רוברט וריצ'ארד שרמן, שכתבו והלחינו את השירים ואת פס הקול. יכול להיות שהם חיפשו רעיון לשיר עבור דמות האם, וזה מצא חן בעיניהם להפוך אותה לסופרג'יסטית (כאמור, בשנה זו, התנועה הסופרג'יסטית באנגליה הייתה פעילה). כמובן אפשר שזה גם מצא חן בעיני צוות ההפקה מבחינת תלבושות, תפאורה, וכדומה.

וולט דיסני נולד ב 1901, כלומר הוא היה ילד בדיוק בתקופה שהמאבק על זכות ההצבעה היה על סדר היום (אני לא בקיאה בביוגרפיה שלו, אבל אפשר לנחש שהוא נחשף לדיון בצורה זו או אחרת. מדינת אילינוי, בה נולד, נתנה זכויות הצבעה חלקיות לנשים ב1913). מצד שני, דיסני לא בדיוק היה ידוע בתור פמיניסט דגול, אז למה שירצה לשים זרקור על המאבק הפמיניסטי? סתם ככה, בשביל שיר? או שאולי הייתה סיבה נוספת? אולי היה חשוב לו להגיד משהו על כל זה?

דמות האם

אם נתבונן קצת יותר לעומק, ויניפרד בנקס אמנם פעילה בתנועה וסוחפת אחריה את כל משק הבית, אבל היא גם כל כך מרוכזת בפעילות זו, שהיא לא מקשיבה לעוזרת הבית שמנסה לספר לה שהילדים ברחו, או לאומנת שמודיעה על התפטרותה. זאת ועוד, זמן קצר לאחר מכן אנחנו מגלים, שבעוד מול צוות הבית ויניפרד חזקה ובטוחה בעצמה, ברגע שבעלה מגיע הביתה, היא נעשית כנועה וצייתנית, ועונה לכל בקשה שלו ב "Yes, George". היא אף לוקחת על עצמה את האשמה בנוגע לכל מה שקרה, וסופגת בשקט נזיפה מבעלה, זאת על אף שברור לנו, הצופים, שלפחות באופן יחסי, היא יותר קשובה לילדיהם ממנו.

אז נכון, דמות האם, וגם דמות האב, הן דמויות קומיות, ברוח הסרט, ויכול להיות שכל זה למען הקומדיה וְתוּ לָא. ג'ונס יצרה דמות מצחיקה מאד, ונראה שהייתה הליהוק המושלם לתפקיד האם, שהיא בה בעת לוחמנית וחולמנית. ונכון, העובדה שהם הורים מנותקים היא הבסיס לסיפור כולו, הקטליזטור להופעתה המסתורית של האומנת הקסומה, ולהתנעת העלילה. אבל עכשיו, כשאנחנו מכירים קצת יותר את ההיסטוריה, נראה שהצגת דמות האם באופן הזה מתיישרת להפליא עם אותה הביקורת שהועברה על הסופרג'יסטיות בעבר. בדיוק כמו בקריקטורות, גברת בנקס עסוקה כל כך במאבק למען זכויות נשים, שהיא מזניחה את תפקידה כאם. ולשם מה? המאבק שלה לא רציני, הרי כשהיא חוזרת הביתה היא מיד עושה כל מה שבעלה אומר!…
כאמור, גם מר בנקס מוצג כאב מנותק, אבל הוא עובר תהליך, ובסוף הסרט גם זוכה לתיקון: הוא מאושר, מתפטר מהבנק כי הוא סוף סוף מבין מה באמת מה חשוב בחיים, ומתחבר מחדש לילדיו ולמשפחתו. ומה עושה האם? היא מסירה מעצמה את סרט המחאה "Votes for Women!" שענדה כל כך בגאון בשיר הפתיחה, ומחברת אותו כזנב לעפיפון. כאן, כך רומזים לנו היוצרים, יהיה לו תפקיד משמעותי יותר. זהו אקט סמלי שמראה לצופים שהיא מוותרת על המאבק על מנת להשקיע יותר במשפחתה (אי אפשר גם וגם).

לסיכום המגילה,

מאז שגיליתי את כל זה, אני מודה שקצת צובט לי בלב. אני לא באמת חושדת ש"מרי פופינס" הוא סרט שוביניסטי, הרי גיבורת הסיפור היא אישה חזקה, חכמה, ועצמאית, וזו התמה הבולטת יותר. אבל בכל אופן, צביטה קטנה. אני די שמחה שבתור ילדה לא קלטתי שום דבר מזה, ולקחתי רק את הדברים הטובים. ובתור אישה, אני מסוגלת לצפות בסרט צפייה ביקורתית, ולא לספוג את המסרים הבעייתיים שלו. אין מה לעשות, זה עדיין אחד מהסרטים הכי אהובים עלי בעולם, ואני עדיין מחייכת ומוקסמת בכל פעם שמזדמן לי לצפות בו. נשאר להגיד תודה לטרברס, לאחים שרמן על השירים הנפלאים, ולצוות השחקנים הנהדר.

נסיים בעוד סצינה מצחיקה, בשביל הכיף. לעמדות, כולם!

לקריאה נוספת:

• ספריית הקונגרס
• Wikimedia Commons: Anti-suffrage cartoons
• סרט: "מלאכיות מברזל", 2004, בכיכובן של הילארי סוואנק, מרגו מרטינדייל.
• סרט: "סופרג'יסטית", 2015, בכיכובן של קארי מאליגן ומריל סטריפ.
• סרט: "מרי פופינס", 1964, בכיכובם של: ג'ולי אנדרוז, דיק ואן-דייק.

הערת שוליים:

• את התמונה הראשית של הפוסט יצרתי באמצעות MidJourney AI.