בשנים האחרונות יש גל של אמנים שמבצעים שירים מקוריים – אבל בסגנון ישן. המקצבים, עיבודים, כלי הנגינה והסאונד, ובדרך כלל גם התלבושות וכל השואו הנלווה – ממש כמו פעם. וזה אחלה, אני אוהבת את זה. יש לא מעט כאלו באוסף שלי, אז החלטתי שזו הזדמנות מצוינת לבנות פלייליסט.

איימי וויינהאוס

איימי וויינהאוס נפטרה השנה, וזה מאד חבל. כשיצא אלבומה השני, “Back to Black”, מאד נהניתי ממנו. מאוחר יותר גיליתי את אלבומה הראשון, והמצוין לא פחות, “Frank”. שניהם כיפים וקלילים והקול שלה נפלא. היא התמקדה בג'אז וR&B וSoul ומוסיקה שחורה של מוטאון של שנות ה60 וה70. בעיקר להקות הנשים, – השירלז, השיפונס, הסופרימס… אלו הסגנונות ששמעה בבית כילדה. וחוץ מהמוסיקה, גם את התסרוקת היא התאימה, וגם את הפוזה.

אני זוכרת שלפני כמה שנים, השמעתי לאבא שלי שיר של איימי. “ מה זה?!”, הוא שאל, “זה שיר ישן!”. היה קשה לשכנע אותו שאיימי אמנם שרה בסגנון ישן, אבל כל השירים שלה חדשים, את רובם כתבה בעצמה (עם מארק רונסון, המפיק). עם מותה, הדיון על תרומתה והשפעתה על עולם המוסיקה הפך לויכוח סוער. המתנגדים גורסים שהיא לא חידשה דבר, אבל בעיני זה דווקא כל היופי: איימי החזירה את המוסיקה הזו לאופנה, לראש המצעדים. לפניה ניסו לעשות זאת (ע"ע ג'וס סטון) ולא ממש הצליחו, ואחריה צצו מגוון זמרות אחרות שעושות בדיוק אותו הדבר כמוה (אדל, דאפי). מבחינתי, זו בהחלט נחשבת השפעה.

הנה עוד שיר שלה שאני מאד אוהבת.

איימי אמנם הכי מפורסמת ברשימה שלי, אבל היא בהחלט לא לבד…

רפאל צדיק

רפאל צדיק (כן, ככה קוראים לו) בעל הקול הגבוה, הוא מוסיקאי ותיק, ואני מכירה אותו מהרכבים קודמים בהם היה חבר. אבל לאחרונה פצח בקריירת סולו, וגם הוא משחזר את מוטאון של שנות ה60 וה70. זה אמנם דומה למה שוויינהאוס עושה, אבל יש הבדלים: בניגוד אליה, הוא מתאים את עצמו יותר לסגנון של להקות הגברים – כמו סאם ודייב. שימו לב לבס הנפלא, ולתלבושות!

יש לי את אלבומו השני, The Way I See It, וזה אחלה אלבום. הנה עוד שיר שלו.

קיטי, דייזי ולואיס

ההרכב החמוד הזה הוא בעצם משפחה מאד מאד מוסיקלית. אח ושתי אחיות, שנשרו מהלימודים כי החליטו להתמקד במוסיקה. שלושתם מנגנים בכלים רבים – גיטרות, בנג'ו, יוקלילי, קסילופון, מפוחית, תופים, קלידים, ועוד מכל הבא ליד. לפעמים גם כלי נגינה ישנים במיוחד, כדי ליצור סאונד הולם. הם מנגנים מגוון מאד רחב של סגנונות – קאנטרי, בלוגראס, בלוז, רוקנרול, סווינג, ועוד. ממיטב המוסיקה האמריקאית של שנות ה40 וה50. הם מקפידים מאד על תלבושות ברוח התקופה. בשיר הזה, למשל, הם הפעילו מכונת זמן:

עדיין לא קניתי אלבום שלהם, אבל זה כנראה יקרה מתישהו. בינתיים אפשר למצוא המון ביוטיוב. הנה עוד דוגמה אחת.

The Magic Kids

את ההרכב האלמוני הזה גיליתי בקיץ שעבר, והתאהבתי מיד. הם מנגנים מוסיקה קיצית, עם הרבה כלים והרבה קולות גבוהים, כמו הביץ’ בויז. כשתאזינו לו תישאבו מיד לתוך שנות השישים הצבעוניות והשמחות ויתחשק לכם לקפוץ לים עם גלשנים ולאכול ארטיק קרטיב.

זה אלבום שאני יכולה להאזין לו ברצף, בנסיעה, בכיף גדול. האלבום נקרא Memphis, והנה השיר האהוב עלי ממנו.

היא והוא

אחרונים חביבים, ואהובים עלי מאד, הם ההרכב המקסים She & Him.  היא – שחקנית הקולנוע והטלויזיה זואי דשנל, כותבת את השירים ומבצעת. הוא – המוסיקאי מ. וורד, שמנגן ומעבד (עד כה היה מבצע בעיקר פולק, יש לי שני אלבומים שלו ואת שניהם אני מאד אוהבת). בשיריה, דשנל מושפעת מפופ ומלהיטים של שנות ה50 וה60. עם קולות הליווי והבס ומעברוני הפסנתר תרגישו מיד כאילו נשאבתם ברכבת נוסטלגיה, גם אם לא נולדתם אז. בקליפ הזה, למשל, הם גם השתעשעו בתפאורה מתאימה:

שני דיסקים יש להם, Volume 1 ו Volume 2, את שניהם יש לי כמובן, ואני ממליצה בחום. קל להתאהב, אני מבטיחה 🙂 הנה הלהיט שלהם מהאלבום הראשון.

.

עד כאן לבינתיים! בפלייליסט שבראש הדף תמצאו את כל השירים ששמתי פה, ועוד.

תהנו מהמוסיקה 🙂

מכירים עוד מוסיקאים כאלה? ספרו לי!