כשיצאה העונה השישית של "הכתר" לפני כשנתיים, ויתרתי על לצפות בה. בעונות הראשונות מאד נהניתי מהסדרה, התסריט והמשחק, וההתכתבות עם אירועים היסטורים. בעיני היא עשויה ממש טוב. אבל העונה החמישית הייתה קצת חלשה בעיני, ולא חשבתי שעונה נוספת שתעסוק בחייה ובמותה של דיאנה תוכל לחדש הרבה. אבל… השבוע חיפשתי משהו לראות וכשעברתי על הרשימה, השתכנעתי בכל אופן לנסות את העונה השישית, וגיליתי שמתחבא בה פרק מצויין.

בעונה השישית רוב הפוקוס הוא על דיאנה, החל מהתקופה שאחרי הגירושין וההתנצחויות מול צ'ארלס, דרך היכרותה עם משפחת אל-פאיד, ועד מותה הטרגי. משם הסדרה עוברת אל ההשפעה על משפחת המלוכה ובמיוחד ההתמודדות של הבנים שלה. המרדנות של הנסיך הארי, אל מול ההתכנסות של הנסיך ויליאם, שהופך נגד רצונו לכוכב נוער עם מיליון מעריצות, עד שעובר לאוניברסיטה ומכיר את קייט.

בהתחלה, כפי שציפיתי, הפרקים הראשונים של לא תפסו אותי כל כך. זה לא שזה עשוי רע, זו סדרה ברמה גבוהה, פשוט מדובר בחתיכת היסטוריה קצת קרובה מדי, רובנו היינו שם כשכל זה קרה (במילים אחרות – אני מבוגרת מספיק כדי לזכור את כל זה בעצמי…), ובתחושה שלי הסדרה לא מצליחה לייצר עומק בסקירה של האירועים האלה. מה עוד, שפשוט קשה לחדש. יש כבר לא מעט סרטים וסדרות ודוקו על דיאנה, כולל של יוצר הסדרה "הכתר" בעצמו, פיטר מורגן (עם סרטו המצוין מ2006 "המלכה"). ובהחלט קיבלתי את התחושה שהוא ממחזר מעט רעיונות מהסרט ההוא.

אבל אז, משום מקום, כמעט במנותק משאר העונה, התחיל פרק על הנסיכה מרגרט, אחותה של המלכה אליזבת. מרגרט עישנה ושתתה כל חייה ולקראת גיל 70 החלה לסבול מהתקפי שבץ, מספר פעמים, עד מותה. הפרק הזה לא מרחם על הצופים ומלווה את ההתרחשויות האלה, את האירועים שהתמודדה איתם, השיקום שעברה, וההתדרדרות. בשבילי זה הרגיש כמו בוקס בבטן, לראות את זה. את הקטעים שהיא לא מצליחה לקרוא לעזרה או לחלץ את עצמה… זה היה שובר לב.

יש סצינה אחת שהייתה לי קשה מאד, שבה מרגרט מבלה בבית הנופש שלה, נכנסת לאמבטיה, שמה תקליט של האופרה "לה טרוויאטה", ואז חוטפת שבץ. הראש פתאום כואב מאד, היא מנסה לסגור את זרם המים אבל לא מצליחה, המוח לא יכול להשלים את הפעולה. היא מוצפת בלבול ובמקום זה פותחת עוד את המים החמים, ואלה נעשים רותחים עד שהיא נכווית. היא סובלת וסובלת אבל אפילו לא יכולה לקרוא לעזרה. כמה נורא.

ובכל פעם מחדש… אפילו שעברה חוויה נוראית, ואפילו שהיא משקיעה כל מה שיש לה בשיקום, מרגרט מתעקשת לחיות את חייה כפי שהיא רוצה. להמשיך לעשן ולשתות ולארגן מסיבות, מתוך הבנה מלאה שהיא מחשבת את קיצה לאחור. לא לחינם המוסיקה שהתסריטאים בוחרים לשים ברקע היא האריה 'Sempre Libera" – "תמיד חופשיה".

תצוגת משחק מעולה

לסלי מנוויל, המגלמת את מרגרט, נתנה פה הופעה עוצמתית. ברוב פרקי העונה היא יושבת ברקע ואומרת בקושי שני משפטים, כאן סוף סוף עברה לקדמת הבמה והוכיחה שהיא שחקנית מהשורה הראשונה. מבלי לגרוע מכבודם של אימלדה סטנטון או ג'ונתן פרייס, שהם שחקנים מעולים, ההופעה המדהימה של מנוויל הפכה את הפרק לאחד הפרקים הכי טובים בסדרה, בעיני.

סך הכל ראיתי אותה פעמיים בעבר. ראשית בסרט "חוטים נסתרים" של פול תומאס אנדרסון. זה סרט משונה מאד, אבל השחקנים טובים. דניאל דיי לואיס בתפקיד של מעצב אופנה דקדקן עד כדי אכזריות, ומנוויל בתפקיד עוזרתו הנאמנה, תפקיד עליו הייתה מועמדת לאוסקר (ובצדק). בשנה שעברה ראיתי אותה בפעם השניה, בסרט המשעשע "גברת האריס נוסעת לפריז". אבל לרוב היא לא מקבלת תפקידים ראשיים, ואני מקווה שילהקו אותה לעוד תפקידים בולטים בעתיד.

לסיכום, קשה לי להמליץ לצפות בעונה השישית של "הכתר" במלואה, בסך הכל זו עונה חלשה מקודמותיה. אפשר לשים ברקע, כי זה כן תורם לרצף של הסיפור. אם אם בכל אופן אתם מחליטים לדלג, אל תפספסו את הפרק המצויין על מרגרט, וגם הפרק האחרון מעולה, מחזיר את הפוקוס למלכה אליזבת, שבהגיעה לגיל 80 ואחרי האבדן של אחותה ואמה, מתמודדת עם מחשבות על חיים ומוות ועל השליחות שלה. הפרק הזה הוא סגירה יפה לסדרה ושווה לראות גם אותו.

אחרית דבר, ייצוג של שבץ בטלויזיה

אין הרבה סרטים או סדרות עלילתיים שעוסקים או מראים בהרחבה מה זה שבץ. התקפי לב, כן, סרטן, כמובן. סרטים וסדרות עוסקים בהם כל הזמן. אבל שבץ, פחות. אפילו שזה גורם המוות השני או השלישי הכי נפוץ בעולם. אני ממש מתקשה להיזכר אם אי פעם ראיתי משהו כזה בטלויזיה או בקולנוע (הדבר היחיד שעולה לי לראש כרגע היא הסצינה בתחילת הסרט "קיק-אס", שבה אמו של הגיבור חוטפת מפרצת באמצע הארוחה המשפחתית ומתה מיד. אבל זה לא מוצג בצורה דרמטית, אלא בצורה קומיקסית). מעניין למה. אני בוודאי אתהה על זה עוד זמן.

לפני הרבה מאד שנים עלתה הרצאת TED של ג'יל בולט טיילור, שמספרת בהרחבה על התקף שבץ שעברה, והותיר אותה משותקת חלקית, ומתמודדת עם שיקום ארוך מאד. זו הרצאה ציורית ומהפנטת שקיבלה מאז מיליוני צפיות, ובצדק. אם עוד לא ראיתם – מומלץ