שנה: 2018

  • משחק הזיכרון

    יש חלק מסויים במוסיקה שהוא עבורי מעין משחק הזיכרון. אני מקשיבה לשיר, ואחד הדברים הראשונים שהמוח שלי עושה, הוא לחפש "מאיפה זה מוכר לי". מאיפה מוכר לי הקול, מאיפה מוכר לי הקצב, מאיפה מוכר לי רצף האקורדים הזה. זה קורה באופן לא מודע,

    לפני מספר חודשים צפיתי לראשונה בטריילר לסרט חדש, "שחקן מספר אחת". הנה הוא, לפניכם:

    כשהגעתי לשניה ה-25 (הנה היא כאן) ואחר כך שוב בשניה ה 45 (הנה היא כאן) האזניים שלי נדלקו. המשפט המוסיקלי המתנגן ברקע שנשמע לי מוכר מאד. לא אחד לאחד, אבל בהחלט מוכר. תוך כמה רגעים הייתי משוכנעת שזה המשפט המוסיקלי הראשון מתוך השיר Pure Imagination, שיר הנושא של הסרט  "צ'ארלי בממלכת השוקולד":

    (הסרט מ1971, והשיר בביצוע ג'ין וויילדר.)

    אמנם יש כמה הבדלים בין שתי הנעימות. האקורד האחרון במשפט הראשון הוא שונה, המשפט השני חסר, וקופצים ישר לשלישי. אבל הקישור המוסיקלי עדיין ברור. במשך כמה ימים האמנתי שזה פלגיאט.

    אבל… טעיתי. זה לא פלגיאט, זה הומאז'. הריפרור ל"צ'ארלי" הוא מכוון ולא מועתק. גיליתי את זה כשנתקלתי בטריילר אחר לאותו הסרט, וברקע שלו אפשר לשמוע את כל הבית הראשון של השיר. אם כן מדובר בגרסת כיסוי, קאבר, ביצוע חדש לשיר Pure Imagination. עוד קצת חיפוש העלה שהביצוע מאת הרכב שנקרא Ghostwriter, ומתמחה במוסיקה לטריילרים. הנה הוא כאן:

    לסיכום, לא היה כלום ואין כלום. חשדתי לחינם. אבל הזיהוי המוסיקלי היה נכון. ולפעמים זה נחמד לגלות איך המוח עובד; מספיק לו קישור קטן כדי לחבר נקודות. הסרט הזה משחק הרבה מאד על נוסטלגיה, ורפרנסים, אז זה לא מפתיע שפס הקול הוא חלק מזה.

    ננסה לתפוס את הסרט הזה בקולנוע.

  • לוסיל קרו Lucille Crew – Half The Man

    איזה קאבר פגז, אחד השירים שאני הכי אוהבת של ג'מירוקאווי 🙂

  • ספוטיפיי: סקירה, חלק ראשון

    אתחיל מהסוף: אכזבה גדולה.
    אמ;לק – אני משתמשת כחודש. ציפיתי לזה הרבה זמן, והשירות לא מתקרב אפילו לעמוד בציפיות שלי.

    1

    מבחינת המוסיקה, המבחר מעליב. מוזר להגיד, כן? כי זה מבחר גדול. אבל החלק שהוא מציג לי, חתך צר ועלוב. כשנרשמתי לשירות, משום מה הוא דילג על השלב שבו הוא שואל אותי איזה מוסיקה אני אוהבת (ואי אפשר לחזור על השלב הזה, לא מצאתי שום כפתור שמאפשר את זה), ומאז הוא משמיע לי רק מוסיקה פח זבל פופ אמריקאי. באמת, אם יש משהו שממחיש עד כמה המוסיקה האמריקאית הפופולרית בשיא עליבותה, זה ספוטיפיי. האלגוריתם כנראה טוב מדי: שיר ועוד שיר ועוד שיר שנשמעים בדיוק אותו הדבר. אפס דמיון, אפס יצירתיות. כאילו אין יותר משלושה אקורדים בעולם.
    עברתי על די הרבה רשימות מומלצות שהשירות מציע לי, ונדמה שזה כל מה שהוא מסוגל אליו. אני מצפה לגיוון מינימלי ברשימות המומלצות בעמוד הבית, ואין כזה. אלא אם כן אגש במיוחד לאיזה ז'אנר ספציפי, ואתחיל לנסות את מזלי. התחלתי להוסיף ידנית אמנים שאני אוהבת, שזה וואחד עבודה שחורה, אבל לא נראה שזה עוזר. כולם מספרים שספוטיפיי לומד, אבל כנראה שהספוטיפיי שלי מקולקל כי הוא לא לומד כלום.
    כשניסיתי את טידל TIDAL בזמנו (הראשון שהיה פתוח בישראל), הוא הציג לי ריליסים חדשים ומגוונים, ואיפשר לי לשמוע גם אינדי וג'אז, והציע לי פלייליסטים מעניינים ומגוונים הרבה יותר, והוא עשה את זה מבלי לדעת עלי שומדבר ומבלי שביקשתי ממנו שומדבר. שירות מקסים ממש. אולי בגלל זה היו לי ציפיות מהמתחרה הכי גדול והכי מצליח…

    2

    חיפשתי באינטרנט, ושם סיפרו לי שספוטיפיי יכולה לעבוד גם עם האוסף שכבר יש לי, הקבצים שעל המחשב שלי. נשמע מלהיב! הנחתי לשירות הWEB והתקנתי את התוכנה, ביקשתי ממנה שתסרוק את אוסף המוסיקה שנמצא על המחשב שלי – מאות של דיסקים שהעברתי במשך שנים – אך התוכנה קרסה מיד. בכל פעם שהפעלתי אותה היא התחילה לסרוק את האוסף מחדש (מביך). אחרי שבועיים בערך היא סיימה לסרוק את המחשב שלי בלי לקרוס ובלי להתחיל מההתחלה. ואז היא הציגה לי בגאווה את התוצר של עבודתה הקשה: רשימה ארוכה של אלפי שירים שיש על המחשב שלי. זהו, רשימה. יש עוד משהו? לא, זהו. אי אפשר לסדר לפי אלבומים או אמנים, אי אפשר לראות עטיפות, כלום. נאדה. אפשר לגלול. כל תכנת מוסיקה בסיסית תעשה עבודה טובה יותר בניהול האוסף; אבל ספוטיפיי סבורה שאין צורך. הייתי מצפה שכל זה לא יהיה לחינם, הייתי מצפה שאחרי הסריקה הזו ספוטיפיי תציע לי פלייליסטים המבוססים על המוסיקה שבאוסף שלי. אבל גם זה לא קרה. כל העסק רק בשביל שאני אוכל לראות את כל הקבצים ברשימה אחת ארוכה. תודה באמת. בשביל מה זה טוב? אם אני רוצה להסתכל על רשימה אני פשוט אפתח את התיקיה. בחיים לא ראיתי פיצ'ר מיותר כל כך.

    3

    המשכתי לחפש באינטרנט, ושם אנשים סיפרו בהתלהבות איך ספוטיפיי מייבאת באופן אוטומטי את כל הפלייליסטים מאייטונס. חשבתי שאני חולמת, הייתי צריכה לצבוט את עצמי – הרי זה יהיה נפלא אם כן! יש לי כמה עשרות רשימות השמעה, שבניתי במשך שנים! חיפשתי וחיפשתי, ואין כפתור כזה, "ייבוא". חזרתי אל האינטרנט, שם הבטיחו שזה קורה באופן אוטומטי, בזמן הסריקה של הקבצים על המחשב… ו, נו… אותה סריקה מפורסמת מהסעיף הקודם… אתם מנחשים לאן זה הולך. זה לא קרה. שום פלייליסט לא יובאה. בקיצור, עוד פיצ'ר ששווה לתחת.

    4

    בכללי, תפריט האפשרויות של התוכנה הזו מאד, מאד מוגבל. באינטרנט מספרים על כל מיני דברים שהיא יודעת לעשות, אני עדיין לא מצאתי כפתורים שמאפשרים לי לעשות משהו מאלה. חיפשתי בתוכנה איך אני יכולה לפתוח ערוץ משל עצמי, לשתף עם חברים שלי רשימות, לא מוצאת. עקבתי אחרי רשימה אחת, ואחר כך חיפשתי איפה אני יכולה לראות את הרשימות שאני עוקבת אחריהן, ולא מוצאת. אם בשביל כל פעולה בסיסית אני צריכה לחפש מדריכים באינטרנט, אז חווית המשתמש של התוכנה הזו בינונית מינוס.

    סיכום

    כרגע מבחינתי השירות הזה לא שווה את הכסף.
    אם אתם רוצים לשמוע משהו ברקע זה אולי סבבה, אם אתם מחזיקים אוסף גדול של מוסיקה שאתם אוהבים ומשקיעים באוסף וברשימות, זה לא בשבילכם.
    אני אמשיך לנסות עוד חודשיים שלושה, כי כולם מאוהבים בתוכנה הזו, אז אולי לא עבר מספיק זמן כדי שאני אראה למה היא מסוגלת. אבל וואו, איזה בעסה.
    .
    בתמונה: שלושה אקורדים

  • פנחס ובניו עם גיא מזיג – כן זה חסר סיכוי

    מוסיקה לפתיחת השבוע. אני לא מכירה את החמודים האלה, אבל פייסבוק הציג לי פרסומת לשיר שלהם, והוא אחלה ועושה מצברוח טוב, אז משתפת 🙂מבחינה מוסיקלית השיר הזה הוא מישמש רציני: הפתיחה עשוייה גיטרות בסגנון רוק פרוגרסיבי, בבית הראשון והשני עוברים לסמבה מהירה, מעורבבת עם מעין מוסיקה ישראלית קלאסית בסגנון שמזכיר לי את שם טוב לוי (עם החליל) ועדי רנרט (עם הקלידים), אחריו שינוי פאזה נוסף אל אילתור ג׳אז מהנה, ולפני הסיום נספיק עוד גשר מקסים עם הסולנית שנשמע כמו קטע ממחזמר. וזה עובד! עובד כי הכל שזור במלאכת מחשבת והמוסיקאים מוכשרים. איזה כיף. תקשיבו.

  • סרט: "הפנתר השחור"

    ראינו את ״הפנתר השחור״, וזה אחלה סרט. מהנה למדי. מעוצב יפיפה. מבין המארוולים, הוא בין הטובים יותר. שונה מרובם, ועם זאת בין הטובים יותר.

    המשך…
  • Childish Gambino – Redbone

    בהופעה חיה אצל ג'ימי פאלון, גמבינו (שמו האמיתי – דונלד גלובר) עלה לשיר את Redbone.

    מה שמעניין הוא, שהוא עלה בלי חולצה ובלי נעליים, ושר בגבוהים שלו, ולקראת סוף השיר הוא אילתר במעין צרחה מחוספסת כזו, כשברקע גיטרה חשמלית – כשאני מחברת את כל הנקודות האלה, לדעתי גמבינו עשה כאן מחווה לזמר אחר – ד'אנג'לו. ובפרט לשיר המפורסם שלו, Untitled (יצא בשנת 2000 וזכה בפרסים), ולקליפ המפורסם עוד יותר, בו ד'אנג'לו מופיע בעירום. ואם זו לא מחווה מכוונת, הרי שלפחות ההשפעה שלו ברורה.

    מה שעוד מעניין, שגם Untitled היה מחווה. ד'אנג'לו כתב והלחין (יחד עם רפאל סאדיק ואמיר תומפסון) את השיר המפורסם ההוא כמחווה – לפרינס. לא אחר מאשר פרינס. תמיד אני נדהמת מחדש עד כמה ההשפעה של הנסיך על מוסיקאים היא עצומה.

  • נינה סימון – הלוואי שידעתי

    צפיתי בסרט התיעודי עליה, ואפילו שידעתי עד כמה החיים שלה היו לא פשוטים… הסרט  מטלטל.

    Nina Simone – I Wish I Knew How It Would Feel To Be Free

    (Live, Montreux 1976)

  • תם מבלגגת עבר לוורדפרס. אחלו לנו בהצלחה!

    אחרי שנים רבות בטאמבלר, החלטתי שזהו. אני רוצה להרחיב את הבלוג, ולכתוב יותר, וטאמבלר לא תומך בזה כל כך.

    המשך…
  • מישל לגרנד ופסקול "החיים"

    לפני שנה וחצי בערך, הכנסתי טלויזיה הבייתה. אחרי שנים שלא הייתה לי טלויזיה בכלל. עד מהרה גיליתי שהטלויזיה החינוכית משדרת מדי יום, בשעות הבוקר המאוחר, פרקים של "החיים". סדרה שגדלתי עליה. גם אתם כנראה, אם אתם ילדי שנות השמונים, כמוני. לא יכולתי לעמוד בפיתוי. באותה תקופה הייתי בחופש, אז פשוט ישבתי לצפות בכל הזדמנות שהייתה לי, והתמוגגתי. הסדרה הזו שודרה לראשונה לפני שלושים שנה (!) והיא עדיין מהממת. בחיי. תנסו ותראו. היא עדיין משודרת, מדי יום.

    המשך…