שיר שגיליתי עכשיו באמצע הלילה בסדרת טלויזיה.
זיהיתי מיד את הקול הרך של נינה פירסון, אבל אלה דווקא לא הקארדיגנס!
שיר שגיליתי עכשיו באמצע הלילה בסדרת טלויזיה.
זיהיתי מיד את הקול הרך של נינה פירסון, אבל אלה דווקא לא הקארדיגנס!
שיר פופ חמוד שנתקלתי בו בסדרת טלויזיה. להקה עם שם מוזר
גירסת כיסוי יצירתית לקולדפליי.
הצמד הזה, 2CELLOS, הם סטפן האוזר ולוקה שוליץ’, שני קרואטים צעירים שהתפרסמו לפני כמה שנים עם להיט יוטיוב – גרסת כיסוי למייקל ג'קסון. אם אתם עדיין לא מכירים אותם, שווה להיכנס לערוץ שלהם ביוטיוב ולחפש עוד ביצועים שלהם. הם משלבים הרבה מאד קאברים לשירי פופ ורוק בשני צ'לו בלבד.
איזה כיף, הקשבתי היום קצת ל Pink Martini. כמעט כל מה שהם עושים זה כיף. נעים לשמוע. אני תמיד קוראת להם “ארוחת בוקר קונטיננטלית” כי ככה הם מרגישים לי, התזמורת הקטנה והמגוונת הזו. מבחינתי הם כמו פסקול דמיוני לטיול, נסיעה לאורכה ולרוחבה של יבשת אירופה, ברכבת מפוארת כמו של פעם, עם תיירים מעניינים מכל העולם, ומלצרים שמגישים ביצים וסלט ולחמניה מתוקה עם חמאה, ונופים משגעים של יערות וערים עתיקות חולפים על פנינו במהירות.
ובחזרה למציאות… 🙂 התעדכנתי באלבומים האחרונים שלהם וגיליתי כמה קטעים חביבים ביותר. מתברר שלפני כמה שנים הם צירפו לשורותיהם זמרת נוספת. עד אותו שלב הסולנית הבלתי מעורערת הייתה צ'יינה פורבס (China Forbes), שיחד עם הפסנתרן תומאס לודרדייל הנהיגו את ההרכב וכתבו את רוב השירים. אבל כנראה שצ'יינה התעייפה קצת (התברר לי בדיעבד, כך לפי ויקיפדיה, שפורבס עברה ניתוח במיתרי הקול ולכן חיפשו לה מחליפה), והנה הצטרפה שחקנית חיזוק לא רעה בכלל, הזמרת סטורם לארג’ (Storm Large, כן, זה השם שלה, כן, גם אני חשבתי שזה מצחיק). כפי שאתם אולי זוכרים אני אוהבת זמרות עם קול נמוך, כך שחיבבתי את הבחורה הזו די מהר.
Pink Martini (w/ singer Storm Large) – Splendor In The Grass
לפני מספר חודשים, הזמרת ריהאנה הגיעה להופיע בארץ, וההופעה שלה חטפה מטח ביקורות קטלניות, בעיקר סביב העובדה שהיא הופיעה עם פלייבק ולא שרה אף שיר בעצמה. רבים בקהל התעצבנו ומחו על כך (היו עוד סיבות, למשל שהיא איחרה לעלות לבמה איחור משמעותי…), אנשים ששילמו 400 שקל ומעלה לכרטיס, הרגישו שהם לא קיבלו תמורה לכספם.
המשך…מוצא חן בעיני, הבחור הזה. עושה מצברוח טוב. ותודה לא’ שהכיר לי אותו.
יש משהו בפלורנס והמכונה שלה שגורם לי להרגיש שאלה שנות ה90 שוב.
אני לא נחשפת יותר מדי למוסיקה של נינט, כנראה שהיא משודרת במעגלים שונים מאלו שאני מאזינה בהם למוסיקה חדשה. אבל פה ושם יוצא לי לקרוא עליה בעיתון, ואני מכבדת את הניסיון שלה לכתוב ולבצע מוסיקה הקרובה לליבה, ולא להיצמד לפופ כפי שהציבור שסימס לה לפני עשר שנים לוחץ עליה לעשות. עשר שנים, והיא עדיין צריכה להיאבק כל הזמן להוכיח את עצמה. אולי יותר מכל כוכב נולד אחר. מה אומר, נשמע לי מתיש.
בשיר אחד שלה נתקלתי לפני כמה שנים ברדיו: “מדברים”, שהוציאה בשיתוף עם חברי להקת רוקפור, שגם הפיקו לה את האלבום. היום נתקלתי בו שוב במקרה. זה שיר שאני מחבבת מאד, יש לו לחן חזק וקליט, ונינט מנצלת בו היטב את הקול שלה.
(נ.ב., פתאום חשבתי שהשיר הזה מזכיר לי בסגנון שירים של דנה ברגר מאמצע שנות ה90. איזה מוזר).
אני עמוסה מאד אבל… סוף סוף רואה את האופק. אני יכולה לפצח את זה.
שבת שלום חברים 🙂
הופס – בדיוק תפסתי את הסוף של השיר הזה ברדיו. הוא סופר-קליט, ומשלב הרבה משחקי מילים, אז חצי שמיעה הספיקה כדי לשלוח אותי לחפש ביוטיוב.
השיר המקסים הזה משלב פופ קיטשי, עם טיפה דיסקו, ומפוחית סטייל סטיבי וונדר, ומצליח להרכיב לחן מיוחד. מוצא חן בעיני המעבר של חצאי הטונים ב"ואם לא עכשיו". הכותב והמבצע, ישי ריבו – כך אומר לי גוגל – בחור צעיר, נכנס ממש עכשיו לשוק המוסיקה. על הנייר הוא שייך לז'אנר המוסיקה הישראלית הדתית, אבל זה כמעט ולא מורגש בשיר הזה.
בתחילה הסגנון הזה הזכיר לי את קובי אפללו במקצת, אבל חברתי אסנת הסבה את תשומת ליבי שהקול והעיבוד מזכירים דווקא את אבי גרייניק – והיא קלעה בול! כך או כך, זו מוסיקה שתמיד נעים לשמוע. אני מהמרת שיצליח.
איזה כיף להיתקל בשירים יפים, ככה במקרה 🙂
אני לא יודעת מי זו שרה באריילס (?), לפי האינטרנט היה לה איזה להיט פעם. אבל מה שחשוב, יש לה קול יפה. כשהשיר התחיל להתנגן הוא כבש אותי מיד. הפסקתי הכל, והקשבתי לו.