לפני שבועיים הלכנו להופעה של יונתן רזאל בפסטיבל הפסנתר, במרכז סוזן דלל. אף פעם לא הייתי בפסטיבל הפסנתר, אבל חברה שהגיעה לבקר בעיר הציעה לי לנסות. מבין שלל המופעים המעניינים בחרנו את יונתן רזאל (פסנתר) מארח את דניאל זמיר (סקסופון). יש לי דיסקים של שניהם. את שניהם יצא לי לראות בעבר בהופעות. אבל הפעם נשמע היה שמדובר במפגש מיוחד, לכן הלכנו על זה.
לפני כך וכך שנים קניתי את האלבום הראשון של יונתן רזאל, “סך הכל”, והוא מצא חן בעיני מיד. הוא היה תמהיל איכותי של שירים מקוריים (“ציון”, “סך הכל”) לצד לחנים חדשים לגמרי לטקסטים מוכרים (“דרור יקרא”, “אדון הסליחות”) והכל אישי וצנוע ונוגע, מוגש בעיבודים עשירים (רזאל בעל רקע רב במוסיקה קלאסית) בקול מחוספס, ובעדינות רבה. האלבום הזה זכה להרבה מאד ביקורות חיוביות.
את אלבומו השני, “בין הצלילים”, שיצא לפני כשנה, לא קניתי. האזנתי לו בחנות התקליטים, והרגשתי שהוא מעובד יותר מדי, שהוא מרוחק מדי. שזה עוד ממה שכבר שמענו, חזרה על נוסחה מוכרת. אז להופעה הזו ניגשתי בספק מסוים, אני מודה. אבל להפתעתי רזאל עלה לבמה – לבדו. רק הוא והפסנתר, בלי הרכב, בלי תזמורת, ובהמשך הערב יתברר שזו החלטה מצוינת. הוא התיישב מול פסנתר הכנף הגדול, בפינת הבמה, והתחיל לנגן בשקט קטע צורם במקצת, קצת מטריד, לא קוהרנטי, לא צפוי. והקטע הלך והתגבר. עוד ועוד עד כדי סערה. כשהתחיל לבסוף לשיר, נדמה היה שהעוצמה של הקול והקלידים מתחלפת אט אט בכעס ובכאב, ואו אז גילינו הקהל שהשיר הזה היה שיר אישי מאד.
“הו בתי, בתי, איך סבלת כאביך…”
הוא קרא בקול, בעיניים עצומות. מילות השיר חרכו את הבמה.
“הו בתי, בתי, איך סבלת כאביך
הייתי עומד ומתפלא
נפשי, נפשי, נענו תפילותיך
הנה הוא מתגלה…
ונחם אותנו, כי נבהלנו מאד
כי נבהלנו מאד…!”
בבת אחת, בלי אזהרה מוקדמת, הזמר נחשף בפנינו ושיתף אותנו ברחשי ליבו. זו הייתה כנות מפתיעה ומהממת בעוצמתה, עוד לא נתקלתי בהופעה שנפתחת כך. השיר הזה, שלא הכרתי, שמו “אור חדש”. אפשר להניח שנכתב על החוויה הקשה שעברה משפחתו בשנים האחרונות (כתבו על כך בעיתונים בזמנו…). זה היה מרגש ומטלטל, והקהל נדרך. גם אני נעשיתי ממוקדת מאד. מאותו הרגע, כאילו ידענו כולנו שנקשיב בלב שלם, כפי שהוא שר לנו בלב שלם.
רזאל המשיך עם שירים מאלבומו השני. שירים על החיפוש האישי שלו, שירים על היחסים שלו עם אלוהים, ועם האנשים היקרים לו. שירים נוגים על המכשלות שהוא נתקל בהן בדרך ועל הנסיונות שלו להמשיך ולהתגבר. שירים שמחים וברכות. זה נכון שרבים מהם נשמעים מאד “דתיים”, והרבה פעמים המילים לקוחות מפסוקי תהילים או מטקסטים מוכרים אחרים. ויכול להיות שאם אתם חילונים או אתאיסטים והייתם נקלעים להופעה הזו במקרה, בלי קונטקסט, הייתם מרגישים לא שייכים, או מרגישים שאין סיכוי שתתחברו למוסיקה הזו. ובכן, אל תמהרו להחליט. אני לא הרגשתי ככה לרגע. אישית אני תמיד מקשיבה למוסיקה עצמה, קודם כל. הלחן והנגינה, נטו. ואלה היו טובים מאד לדעתי. בשלב מאוחר יותר אני מקשיבה גם למילים, ומנסה להבין, לחשוב. דת או לא, יש כאן הרבה תמות אוניברסליות, ולדעתי כל אחד יכול להתחבר או להזדהות.
דניאל זמיר הצטרף לאחר מספר שירים, עם הרבה מצב רוח טוב. רזאל עבר לסירוגין בין פסנתר הכנף לבין הפסנתר החשמלי, וביחד שני המוסיקאים עשו חיים על הבמה וביצעו כמה מהשירים היותר מקפיצים של רזאל, כולל קטעים אינסטרומנטליים לגמרי, והוסיפו קצת קטעי ג'אז משגעים של זמיר. שניהם אמנים מוכשרים, צנועים, ומפרגנים אחד לשני תדיר. זה היה שיתוף פעולה מוצלח, מאד אמיתי, ערוץ ישיר אל הקהל שאותו ניצלו שני המוסיקאים היטב וסיפקו לנו חוויה נהדרת. בהמשך ההופעה יונתן ביצע כמה מהלהיטים שלו מהאלבום החדש (“והיא שעמדה”, “קטונתי”) ומאלבומו הקודם, והקהל הצטרף בשמחה בפזמונים. דניאל ירד מהבמה, ויונתן חזר לבצע שירים לבדו, גם שירים שלא הקליט לאלבום. בין לבין סיפר לנו סיפורים אישיים, למשל על התקופה שבה היה תלמיד למוסיקה, ועל תרגילים שהיה לומד בפסנתר, על נסיבות שהביאו אותו לכתוב שיר כזה או אחר… לקראת הסוף דניאל חזר לבמה, לבצע שיר אחרון, אבל כמובן הקהל לא שיחרר אותם לפני שלושה הדרנים. בבירור הקהל נהנה מכל רגע, וכך גם אני. נסחפתי לגמרי עם ההופעה ורק בסופה הבנתי שאני מצטערת שאין הקלטה שלה שאוכל להאזין לה שוב.
===================
מספר ימים לאחר מכן נכנעתי וקניתי את הדיסק. בעיקר בגלל השירים שמצאו חן בעיני וקיויתי לשמוע שוב. אבל לצערי אחרי מספר שמיעות ברור לי שהדיסק הזה, למרות שהוא לא רע, לא מגיע לרמתה של ההופעה. הרושם הראשוני שלי לא השתנה: האלבום הזה מעובד יותר מדי, מנוכר. נעים אך לא מרגש. ההופעה רק חידדה לי את זה יותר. יותר מדי כלים ויותר מדי נוסחאות, והכוונה שמאחורי המילים אובדת. למשל השיר על בתו, “אור חדש”: בגרסת האלבום הוא אמנם שיר יפה, אך הוא עטוף בכל כך הרבה שכבות ובמבנה נוקשה של בית-פזמון, כך שלמרות המילים החזקות שלו, כל הרגשות החזקים שבאו לביטוי בהופעה – נוטרלו. (את המילים לשיר, אגב, כתב שולי רנד. כך גיליתי בדיעבד מהחוברת של הדיסק).
לסיכום,
את האלבום אפשר לקנות אם רוצים, או אם שמעתם ברדיו ואהבתם. אבל החוויה האמיתית היא לראות הופעה. אם יש לכם הזדמנות לראות הופעה של השניים האלו, אל תחמיצו.
וקצת שירים למי שבכל אופן רוצה לשמוע:
- אור חדש http://www.youtube.com/watch?v=mnoiEyCY9DI
- והיא שעמדה http://www.youtube.com/watch?v=KKV07h85lHY
- עוד ישמע http://www.youtube.com/watch?v=GryF0630NEc
- הגעגוע http://www.youtube.com/watch?v=0a4ypPaNQrk
האזנה נעימה!
כתיבת תגובה