פס הקול של “בירדמן” היה עמוס ביצירות קלאסיות, ששולבו במיומנות רבה לצד המוסיקה המקורית של הסרט. כשיצאתי מהקולנוע מיהרתי לימד"ב לחפש את רשימת היצירות, ומאז אני מקשיבה להן כל השבוע. אחת מהן, שאהבתי מאד, היא יצירה של רוול שלא הכרתי, למרות שהאינטרנט אומר שהיא מאד מפורסמת:

Ravel – “Pavane Pour Une Infante Défunte”

ובעברית – “פאוואן לנסיכה שהלכה לעולמה” (פאוואן – סוג של ריקוד איטי). השם הדרמטי, אגב, הולם מאד את הנעימה הנוגה. במקור הוא כתב אותה לפסנתר, ומאוחר יותר כתב גם עיבוד תזמורתי (בסרט שולב העיבוד התזמורתי, אם כי הוא לא מופיע בדיסק).

ביוטיוב מצאתי את הביצוע הזה. הכותרת משכה את תשומת ליבי: רוול, בכבודו ובעצמו, מנגן על הפסנתר. האם זה יתכן? הקלטה מ1922 נשמעת טוב כל כך? התקשיתי להאמין. אבל בתגובות הגולשים נמצא ההסבר: רוול ניגן על פסנתר מכני מיוחד שבתוכו גליל נייר גדול, ובכל נגיעה בקלידים המכונה ניקבה חור בגליל הנייר בהתאמה. זו הייתה טכנולוגיה ברמה גבוהה והמכונה ידעה גם להתחשב בעצמת המגע ובפדל. בסיום, את הגליל הזה אפשר היה להכניס לפסנתר מכני אחר, שידע “לקרוא” את הניקובים, ולהשמיע את היצירה.

במילים אחרות, אפשר לומר שרוול הקליט את עצמו על נייר. איזה סיפור נפלא זה. הביצוע מדהים, אז אני ממש מקווה שהסיפור אמיתי 🙂

חזרתי הבייתה משבת של נסיעות ושמש וגשם. ועכשיו שקט פה ואני לבד בבית ונחמד לי. ופתאום מתחשק לי “דוקטור גראדוס אד פארנסום” של דביסי.

וגם – הוספתי “דיסקוס” לבלוג, כלומר מערכת לתגובות. אז עכשיו אתם יכולים לספר לי אם אתם אוהבים או לא! גלו לי, אני סקרנית.

סוף סוף שבוע נעים לכולם.

החברים קנו לי ליום ההולדת סט תוים של באך, “הפסנתר המושווה”. איזו מתנה נפלאה 🙂