שלשום ראינו את לירון עמרם והפנתרים בהופעה חיה בפסטיבל הפסנתר ומאד נהנינו.

כבר הרבה זמן חיפשתי הזדמנות ללכת לראות את לירון עמרם והפנתרים בהופעה. השירים שלהם ביוטיוב מצאו חן בעיני מאד. גם כתבתי עליו כאן, בטקסט על תחיית המוסיקה התימנית. לירון שר עיבודים חדשים לשירים בערבית שחיבר וביצע אביו, הזמר המפורסם אהרן עמרם, וגם שירים בעברית שחיבר בעצמו. האלבום הראשון יצא בקרוב.

הגענו למוזיאון הרבה יותר מדי מוקדם, אז היה לנו זמן להסתובב קצת ברחבת המוזיאון. מקום מקסים ומלא אופי. אני תמיד אוהבת לבוא לפה. ההופעה נקבעה לגלריה בלומנטל, במבנה המוזיאון הישן. שם, במעברים בין קירות הגלריה והציורים, עמדה במה קטנה, ועליה פסנתר כנף גדול, ואוסף כלי הקשה מעניין. כאמור, הגענו מוקדם, אז התיישבנו בשורה קרובה מאד לבמה. הרווח היה שלנו.

כשסוף סוף עלו הפנתרים לבמה, הם פתחו בקטע אינסטרומנטלי. חימום מנועים. לאחר מכן עברו לשיר בעברית (שיר שלא הכרתי, פחות מוצלח), ועדיין היו מכונסים בתוך עצמם וכמעט ולא יצרו איתנו קשר עין. את הגיטרה לא שמעו כל כך טוב. לצד הפסנתר היה מונח מחשב מקבוק שהשמיע כלים נוספים שהוקלטו מראש, מה שלדעתנו לא הוסיף, אלא רק גרע. 

אבל בשיר השלישי – הכל נפתח. הקהל מחא כפיים בהתלהבות ונכנס לקצב. מכאן הכל זרם. הם עברו בקלות בין השירים בערבית (”סאפרת”,  ו”ד’כר אלמחבה” בעיבוד קצת שונה מזה שפירסמו בעבר) לבין השירים החדשים בעברית (”השחר” ואחרים שאינני יודעת את שמם עדיין). הגרוב היה מעולה, ולשמחתי הם גם ויתרו קצת על המחשב. המוסיקאים נתנו את הכל. בפינה אחת ישב הפסנתרן, יחף ורציני עד מאד, הכתיב את הטון, ועטף את כל השירים בעושר גדול של צלילים. הסולואים שלו היו נפלאים. בפינה השניה ישב על קחון פרקשניסט נחוש וחייכן ונתן את הקצב (הלא-קל בכלל!) בעזרת מגוון אקזוטי כמעט של כלי הקשה. הוא תמרן במיומנות בין שלל הכלים שמסביבו, תופים ומצילות מכל הסוגים, וגם קצת פעמונים ועניינים (הצחיק אותי במיוחד הכלי שנראה כמו קערת סלט הפוכה מונחת על כרית שמונחת על שלושה ארגזי פלסטיק מהסופר. אבל אני חייבת להודות שהיא הייתה אחלה בס). במרכז הבמה עמד לירון, ושר וניגן בגיטרה, מדי פעם הפגיז באיזה סולו מגניב, או הוסיף תיפופים על הפח. הסינכרון בין שלושתם היה מושלם. 

המוסיקה היא מזרחית, משולבת עם רוק וקצת בלוז וקצת פאנק. מזרחית אלטרנטיבית, אפשר לקרוא לזה ככה? כך או כך, זה מגניב וזה מלא סטייל.  ללירון יש קול גדול, הוא זמר ממש טוב לדעתי. על הבמה הוא נינוח ובטוח ומקסים, והקהל נשבה בקלות: “פח ותימנית במוזיאון…” צחק, “מי היה מאמין?”. הקהל מחא כפיים הרבה, ואפילו שמדובר היה בהופעה מינימליסטית יחסית, הרגשנו צורך לעמוד ולרקוד. האמת היא שזה לא צריך היה להיות מופע ישיבה, מוזיאון או לא. בכל מקרה, ההופעה הייתה ממש מוצלחת ומאד נהנינו. בוודאי אלך לראות עוד הופעות שלהם. 

=================================

 “ג’לסה ופסנתר” מופע מיוחד לפסטיבל הפסנתר

(הפקת הפסטיבל כבר מחקה את העמוד עם הפרטים, אבל איתרתי את שמות הנגנים באיוונט בפייסבוק:)

• שירה וגיטרה – לירון עמרם 
• פסנתר – נעם חבקין 
• כלי הקשה – מעיין דוארי