ראינו את ״הפנתר השחור״, וזה אחלה סרט. מהנה למדי. מעוצב יפיפה. מבין המארוולים, הוא בין הטובים יותר. שונה מרובם, ועם זאת בין הטובים יותר.

שתי סיבות בולטות לכך, לדעתי:

האחת היא עניין הייצוג. הגיבורים, המנהיגים, המדענים המבריקים, כולם שחורים ושחורות. גברים ונשים. להוציא סיידקיק אחד או שניים (ואוסיף שלדעתי הסרט עשה מאמץ להתרחק מסטריאוטיפים הוליוודיים מקובלים). אני משוכנעת שיש לזה השפעה עצומה; ייצוג כזה נותן השראה לאנשים צעירים. כך גם הרגשתי ב״וונדרוומן״. הגיע הזמן.

הסיבה השניה – בכל סרטי מארוול יש הרבה עתידנות: טכנולוגיה, המצאות. אבל זה הסרט הראשון של מארוול שלעתידנות בו יש קונטקסט חברתי ותרבותי. היא לא ״סתם״, כי ״מישהו חכם המציא כי יש לו הרבה כסף״. אלא היוצרים של הסרט עיצבו אותו כך שההתפתחות הטכנולוגית, הארכיטקטונית, החברתית, של המדינה הזו, הולכת יד ביד עם התרבות של העם הזה, עם מסורת והיסטוריה וגיאוגרפיה, ואימצה את המאפיינים הללו בכל אספקט שלה. מתחבא פה מעין תרגיל מחשבתי, ולדעתי הוא מרתק: איך הייתה נראית אפריקה של ימינו אם היא הייתה מעצמה טכנולוגית? מבחינתי זה הופך את ״הפנתר השחור״ מסתם עוד סרט קומיקס לסרט מדע בדיוני. הוא מעורר מחשבה, כמו שסרט מדע בדיוני טוב אמור לעשות. המעצבים של הסרט הזה עשו עבודה נפלאה.

חוצמזה הייתה סצינה אחת שההוביט ישב מול גולום וצחקתי ממש.