הרבה חובבי אינדי אוהבים את הלהקה הזו, אני בדרך כלל לא סובלת אותם. חוץ מכמה שירים יפים פה ושם, הם מתוייגים אצלי בראש בז׳אנר ״אלקטרוני חופר״. אבל הנה נתקלתי בשיר הזה, בזמן שדיפדפתי במדפים של דיסק סנטר, והוא תפס אותי מיד. הוא נשמע לגמרי כמו משהו שיצא משנות ה 80. עם הבסים העמוקים והסינתי המרקד בגבוהים, הוא בקלות יכול היה להיות שיר בפס הקול של ״מועדון ארוחת הבוקר״. האינטרנטים מספרים שהלהקה התפרקה לפני כמה שנים, אבל שדיוויד בואי שכנע אותם להתאחד, ולא מתווכחים עם דיוויד בואי. מתוך האלבום החדש שיצא החודש, American Dream. שווה שמיעה.