לפני כמה שנים התחלתי מסורת אישית, בערב יום השואה אני בוחרת סרט בנושא, עלילתי או תיעודי. השנה צפיתי בסרט שרציתי לראות מזמן: "הליידי מדירה 6".
"הליידי מדירה 6" הוא סרט תיעודי קצר משנת 2014 על ניצולת השואה עליזה הרץ-זומר (Alice Herz-Sommer). הסרט מספר את סיפור חייה, וכולל ראיונות איתה, ועם חברותיה (גם הן ניצולות שואה). זומר נולדה בצ'כוסלובקיה, ומגיל צעיר למדה לנגן בפסנתר. הוריה היו חברים של קפקא ומאהלר והיא נחשפה לתרבות ולאמנות. כשגדלה הפכה להיות פסנתרנית והופיעה המון בקונצרטים .כשהנאצים השתלטו על האיזור היא נלקחה עם בנה לטרזינשטאט, שם נגזר עליה לנגן עבור הנאצים.
עד היום היא מנגנת, ומנגנת היטב. זוכרת בעל פה יצירות שלמות של באך, בטהובן, שופן ועוד. השכנים כבר יודעים שבכל יום ב10 בבוקר הם ישמעו את אליס מנגנת להם משהו. אליס, יש לציין, בת 109!! אתם יכולים לדמיין כזה דבר בכלל? יש לה גישה מדהימה לחיים, היא בנאדם חיובי ולבבי, כל הזמן צוחקת ומחייכת. היא אוהבת לפגוש חברים ולדבר, להקשיב למוסיקה ולנגן, עבורה מוסיקה היא טעם החיים. למרות כל הדברים הנוראים שעברה, היא מצליחה לראות את הטוב, לברך ולהודות על הדברים הטובים בחייה, ואין בה שנאה או כעס. זה מדהים לשמוע אותה. אישה יוצאת דופן, מלאת חיים וחיוניות. במהלך הצפייה קיויתי שאצליח לספוג קצת מחוכמת החיים שלה.
את הסרט ביים מלקולם קלארק. מבחינה קולנועית זה לא סרט מבריק, הוא מספר את הסיפור בצורה די פשוטה, ועם קריינות מאד תפלה. ועדיין הסרט כובש ומרגש, בזכות אליס עצמה. האופן שבו היא מספרת את סיפורה, והגישה המדהימה שלה לחיים, אי אפשר שלא להעריץ אותה. הסרט זכה באוסקר לסרט תיעודי קצר. שבוע לפני כן, היא נפטרה.
כתיבת תגובה