סרט ארוך ומייגע בשלוש מערכות, על אבות ובנים ומה שבינהם.

העלילה

לוק (ריאן גוסלינג) הוא רוכב אופנועים מקצועי בקרקס נודד. יום אחד הוא חוזר לעיירה בה ביקר לפני שנה, ומגלה שנולד לו בן, לאחר רומן קצר עם רומינה, בחורה מקומית. אפילו שרומינה כבר חיה עם בן זוג חדש, הוא רוצה לעשות את הדבר הנכון, ולפרנס את הילד ואותה. גם אם זה כרוך בלעבור על החוק.

אייברי (בראדלי קופר) הוא שוטר צעיר, בן לשופט מפורסם, נישא לא מזמן וגם לו נולד בן. הוא חדור צדק ונחוש למצוא את מקומו במשטרה. הוא יעשה מה שצריך כדי לתפוס את השודד האופנוען.

ואלה רק שתי מערכות מתוך השלוש. סרט ארוך, כבר אמרתי?

הבימוי והמשחק

מאד אהבתי את “בלו ולנטיין”, סרטו הקודם של דרק סיאנפרנס, ולכן חיכיתי לסרט הזה. אבל אחרי הצפייה בו אני חושבת שהבמאי לא מצא את הקול שלו עדיין. בבירור שני הסרטים עוסקים בנושאים הקרובים מאד לליבו, אבל אני חושבת שהוא מתקשה לזקק אותם לסיפור קוהרנטי.

את ריאן גוסלינג אהבתי בשני הסרטים האחרונים שראיתי אותו משתתף בהם – “דרייב” ו"בלו ולנטיין". כאן הוא די משחזר את דמות הטיפוס השתקן ונטול האינטיליגנציה הרגשית מ"דרייב", וחבל.

את בראדלי קופר לא אהבתי בשני הסרטים האחרונים שראיתי אותו משתתף בהם – “אופטימיות היא שם המשחק” , “פגע וברח”. גם כאן הוא לא מתעלה על עצמו. אני לא חושבת שהוא שחקן טוב.

רוזאריו דוסון הייתה בסדר גמור, אם כי הדמות שלה מאד זניחה בסרט. זה סרט על גברים, זה סרט על אבות ובנים, ולדמויות הנשים בו יש מעט מקום ומעט אופי.

מאחורי העלילה

סיאנפרנס רוצה להראות לנו את המעגל האכזרי הזה – בנים שגדלו בלי אב, או בנים שגדלו עם אב בעייתי, לא משנה אם הם בצד הנכון של החוק או בשכונה הנכונה – את כולם זה דופק במידה שווה, ואולי גם הם יגדלו ויהפכו לאבות בעייתיים בעצמם.

זה מסר עוצמתי של הסרט, אבל העלילה לא מספיק טובה כדי להחזיק אותו. הוא עמוסה פרטים ולפעמים מלודרמטית יותר מדי. לדעתי היה עדיף להשקיע ולפתח יותר את הדמויות בשתי המערכות הראשונות מאשר להוסיף שלישית. אבל זה הכיוון שהוא בחר. זה אמנם עשה את הסרט בלתי צפוי, אבל לטעמי האריך אותו יותר מדי. אם היה מתמקד בדמויות יותר מאשר בסיפור אולי היינו מקבלים יותר דרמה טובה ופחות אופרת סבון.

סיכום

5 בסולם תם.

יצאה ביקורת קצרה, כי לא נהניתי מספיק כדי להרחיב.