סרט חביב, תלת מימד מרהיב, אך בסיכומו של עניין חלש ביותר.

העלילה על רגל אחת

אוז (אוסקר), קוסם קירקסים תחמן וחובב נשים, נסחף בסערה גדולה אל ארץ אוז הפנטסטית, שבמקריות מופלאה הוא נושא את שמה (אני אקרא לה כאן “אוז” ולא “עוץ”). שם הוא נתקל במכשפות בשפע, במאנצ'קינים ובטינקרים, בקופים מעופפים, ובצמחייה בצבעים פסיכדליים. לתדהמתו הוא מגלה שתושבי ארץ אוז מחכים לו, ואף מייעדים לו תפקיד חשוב, לו רק ימלא משימה אחת: לחסל את המכשפה הרעה ולהציל אותם משלטונה האימתני.

סיפורנו מתרחש בתחילת המאה, עשרים שנה לפני הגעתה של דורותי, כפי שתועדה בספר המפורסם “הקוסם מארץ עוץ” (1900), ומאוחר יותר בסרט המפורסם בכיכובה של ג'ודי גרלנד (1939). 

הסגנון והעיצוב והאפקטים והתלת מימד

זה הדבר הראשון שתפס אותנו: הסרט פשוט יפיפה. רק מחמאות למחלקות הארט והתפאורה והתלבושות והאפקטים – הם עשו עבודה נפלאה.

סצינת הפתיחה והכתוביות פשוט מקסימה ועדינה והעלתה חיוכים. בדומה לסרט המפורסם מ1939, גם “אוז” נפתח בשחור לבן, ורק לאחר ההגעה לארץ אוז מתמלא בצבעים מדהימים. בכלל, הסרט מלא במחוות לטכנולוגיה המופלאה של התקופה, למשל תמונות נעות או הקרנה על מסך וכדומה (עוד קצת סטימפאנק וזה יכול היה להיות אפילו יותר נפלא).

הקושי היחיד היה עם הדמויות המצוירות, כגון הקוף המכונף, שתנועות הפנים והשפתיים שלו לא היו טובות מספיק. אבל זה שולי.

תלת המימד איכותי ומושקע, וזוכה למשמעות לכל אורך הסרט. שלל יצורים וחפצים יעופו לכיוונכם ומסביבכם כל העת. אני שמחה על כך, זה כבר הסרט השלישי השנה (אחרי “חיי פיי” ו"ההוביט") המצדיק את התלת מימד. שינוי מבורך.

הסיפור והדמויות

הסיפור פשטני מאד. נטול כל מסרים סמויים או ערך מוסף. זה קצת חבל, כי דווקא הספר של באום אינו כזה. אפשר להגיד שזה סרט המיועד לילדים וזהו, אבל הספר המקורי של באום, וכן הסרט מ1939, היו קסומים מספיק כדי לכבוש את כל המשפחה. למרות ההמחשה הויזואלית המקסימה שהחמאתי לה למעלה, לא הרגשתי קסם או פלא כפי שהייתי רוצה להרגיש במפגש עם ארץ אוז.

בנוסף, הכתיבה פשוט לא טובה. הסיפור לא “זורם” ומרבה להיתקע. דמויות רבות מעצבנות ואינן תורמות דבר, ואלה שכן פשוט לא כתובות היטב. יש שלל רמזים שמופיעים ונדמה שיתפתחו לאנשהו – אבל אינם מתפתחים, ובדיחות לא מצחיקות שממחזרים אותן שוב ושוב.

לגבי הדמויות – יש בעיה בעייתית מאד עם הדמות הראשית: היא לא מעניינת. אוז הוא טיפוס אנוכי, נצלן, בלתי מוסרי, שקרן, ותאב בצע. אין לנו הצופים שום סיבה לחבב אותו, מתחילת הסרט ועד סופו. הוא לא עובר שינוי, וזה שאחת הדמויות מכריזה “תמיד האמנתי שיש בך משהו טוב!” פשוט לא מספיק.

אני מניחה שמדובר במילכוד מבחינת הכותבים: אנחנו הרי יודעים את הסוף, אנחנו יודעים מה יקרה בעוד 20 שנה כשדורותי תגיע, ואנחנו יודעים שהיא תחשוף את האמת על הקוסם – נוכל המשלה את נתיניו באמצעות פנטנטים טכנולוגיים, ומוסריותו מוטלת בספק. קיויתי שהכותבים ינסו להתמודד עם זה – להראות לנו איך אוז הפך להיות אותו טיפוס שדורותי תפגוש. למשל – אולי בתחילה הוא היה בחור נחמד ועם השנים השתנה לרעה (האביר האפל זה באופנה עכשיו)? אבל לא, הם לא מנסים להתמודד עם זה. אוז מתחיל ומסיים את הסרט כפוץ.

המכשפות יכלו להיות דמויות נשיות מעניינות, אחת מנהיגה אמיצה, אחת שאפתנית, אחת תמימה ועדינה. כולן הופכות בשלב מסוים לקריקטורות, וחבל. אחזור לזה עוד מעט.

הסיידקיק של אוז הוא קוף מעופף ורגיש למלודרמות. הוא אמור להיות אתנחתא קומית, אך הוא לא טוב בזה. ולא די בכך! עד סוף הסרט יופיעו עוד שני סיידקיקים שלמים. אחת בובת חרסינה שלמרות צווחנותה המעצבנת לא מצליחה לעורר עניין, והשני כרוז ננסי שתפקידו למחזר בדיחה אחת לא מצחיקה. כולם מיותרים.

המסקנה הסופית שלנו הייתה שיוצרי הסרט השקיעו את כל הכסף באפקטים ונגמר להם הכסף להשקיע בסיפור ובפיתוח דמויות.

התכתבות עם הספר והסרט המקוריים

בסרט שזורות הרבה מחוות לספר ולסרט המקורי, וזה נחמד מאד. כמה דוגמאות: קודם כל, כפי שציינתי קודם, עד ההגעה לארץ אוז הסרט מתנהל בשחור לבן, בדומה לסרט מ1939. שנית, בתחילת הסרט אנחנו פוגשים את אנני, המספרת לנו על כוונתה להינשא לאחד ג'ון גייל. זאת רמיזה עדינה לכך שאנני יום אחד אולי תהפוך להיות אימה של דורותי גייל. שלישית, הכותבים בנו את הסיפור כך שאוז לא משוטט בארץ אוז לבדו, אלא יחד עם חבורת מלווים, והם עוברים שלל הרפתקאות על שביל האבנים הצהובות. בעצם זו מעין הקבלה לסיפור דורותי וחבורתה (אך זה ניסיון מאד מאולץ, כפי שכתבתי קודם – הדמויות לא כתובות היטב). רביעית ואחרונה, דורותי אמנם עדיין לא נולדה, אך הכותבים משאירים לנו רמזים דקיקים לנוכחותם של שותפיה העתידיים למסע.

הסרט מבוסס כמובן על כתבי פרנק ל. באום, שכתב את “הקוסם מארץ עוץ” שכולנו מכירים, ולאחר מכן המשיך לכתוב לא פחות מ13 ספרים נוספים, שרובנו לא ממש מכירים. גם אני קראתי רק את הראשון. עד כמה שהצלחתי להבין, אף אחד מספרי באום לא עוסק באופן ספציפי בהגעת הקוסם לאוז, כך שיוצרי הסרט הרכיבו את העלילה שלו מכל מיני פרטים שאוזכרו פה ושם בספרים, וכנראה השלימו את החסר בעצמם. כך שאי אפשר לבוא אליהם בטענות של חוסר נאמנות לספר. עם זאת, בסוף הצפייה הייתה תחושה חזקה של פיספוס: זה פשוט לא הרגיש כמו ארץ אוז. זה לא התאים לרוח הכתיבה של באום. אוז עצמו, כאמור, הוא דמות מאד בעייתית. והעלילה, כאמור, נטולת תחכום. ועוד כפי שציינתי, דמויות הנשים מגוחכות או חלשות, וגם זה אינו עולה בקנה אחד עם רוח הכתיבה של באום, שהיה סוג של פמיניסט (תמך בארגוני נשים סופרג'יסטיות). ועל כך עוד כמה מילים בפיסקה הבאה.

הגיהנום אינו יודע זעמה של אישה

איזה דמויות נשיות אנחנו פוגשים בסרט הזה? האחת היא סוג של אשת קריירה שאפתנית, אך היא מוכנה לדרוס באלימות את מי שיעמוד בדרכה למעלה. השניה, תמימה ורק רוצה לאהוב, חווה בגידה אך מתקשה להתמודד עם הכאב הרב, וממירה אותו בזעם הרסני ורושף אש, בדיוק כמו בפתגם האנגלי העתיק. השלישית, טובת לב ואמיצה וחכמה, ואף רואה היטב שהגבר שמולה הוא נוכל רודף שמלות, אך גם היא (כמו כולן!) נשבית בקסמיו. הרביעית היא ילדה מעצבנת ומפונקת שבוכה וצועקת כשאינה מקבלת את מבוקשה. החמישית קלת דעת שלא מצליחה לזכור משימה פשוטה אחת.

מכיוון שאנחנו בדיוק 2 דקות אחרי יום האישה הבינ"ל, לא יכולתי שלא לתהות על הבחירה העלילתית הזו. היא הייתה עשויה בטעם רע. אוקי, לפני שאתם מזדעקים – ברור לי שצריך שהמכשפה המרשעת תהיה באמת מרשעת, כי הטובים צריכים להילחם במישהו. אבל כמות הנשים המרושעות ו/או מעצבנות ו/או מטומטמות בסרט הזה היא פשוט גבוהה מדי, והמכשפה הטובה לבדה לא נותנת מספיק קונטרה. מה המסרים העוברים לילדים הצופים בסרט הזה? שטריגר קטן יכול להעביר אישה על דעתה? שהדרך היחידה של אישה להגיע למעלה היא ע"י מניפולציות? ששווה לגדול להיות פוץ בוגדני כי כולן יפלו לרגליך? שגם נשים חזקות המסוגלות לחלוטין להתמודד בעצמן צריכות להיתלות בגבר מושיע, אפילו שהוא נוכל?… וכן הלאה וכן הלאה.

המשחק והבימוי

למרות חיבתי לג'יימס פרנקו, המגלם את הקוסם, ולמרות שאני חושבת שסך הכל הוא יכול לשחק טוב מדי פעם (“127 שעות”), את הסרט הזה הוא לא מצליח לשאת על כתפיו. 

זאק בראף, המגלם את העוזר הטמבלול של הקוסם, לא ברור לי מה הוא עושה פה. הוא פשוט לא שייך, זה לא הסגנון שלו, זה לא מה שהוא טוב בו. בתור מדובב הוא בסדר, אבל… הוא לא תורם הרבה.

מילה קוניס (המכשפה תיאודורה) משחקת בסדר גמור בתחילת הסרט, היא גם יפה מתמיד וכובשת, אבל איפשהו באמצע הסרט היא עוברת למשחק אובר-דרמטי וצווחני.

את רייצ'ל וייז (המכשפה אוונורה) מעולם לא חיבבתי כשחקנית, גם לא הפעם. מה גם שיש אפס כימיה בינה ובין מילה קוניס, והן אמורות לשחק אחיות.

לגבי מישל וויליאמס (המכשפה גלינדה) אני קצת משוחדת, כי בכל הסרטים שראיתי שלה בשנתיים האחרונות היא הייתה פשוט מדהימה (“השבוע שלי עם מרילין”, “בלו ולנטיין”, “וונדי ולוסי”). למרות ש"אוז" רחוק מלהיות הופעת חייה, גם פה לדעתי היא הייתה מקסימה וכובשת. עם זאת, למען ההגינות אציין ששותפי לצפייה סבור היה שהיא שיחקה חלש בדיוק כמו כל האחרים.

הבמאי הוא סם ריימי. אין לי באמת מה להגיד על סם ריימי, אין לו סגנון. הוא במאי של שוברי קופות מפוצצי כסף (שלישיית “ספיידרמן”) ולכן אין ספק שעוד יציעו לו עבודה. אבל כבמאי הוא לא מעניין, וגם כאן הוא לא מטביע שום חותם.

לסיכום

אוז החזק והמופלא אינו סרט מוצלח. סך הכל היה נחמד, שלא תבינו לא נכון. נחמד להעביר את הזמן. אבל לא יותר. אם אתם מאד אוהבים קולנוע ויזואלי ותלת מימד, אז אולי שווה להשקיע כסף וללכת לראות בקולנוע בשביל החוויה. אחרת אל תלכו. אני מניחה שגם ילדים יהנו, אם כי אם היו לי ילדים, לא הייתי לוקחת אותם לסרט הזה. 

5 בסולם תום.