ונהניתי. זה סרט מרהיב ומרגש, אם כי לוקה בפשטנות מה.

לפני כמה שנים עיינתי ב"חיי פיי" בחנות הספרים. לא התרשמתי ממנו כל כך, הוא נראה לי קישקוש ניו אייג'י שכזה. כפי שאתם ודאי מנחשים, הוא שייך לז'אנר שאני לא מתחברת אליו.

ובכל אופן, הנה יצא סרט ע"פ הספר, והלכתי לראות. למה? משתי סיבות: בגלל שידעתי שהסרט יהיה יפה מאד מבחינה ויזואלית, ובגלל אנג לי, במאי שאני מאד אוהבת (“נמר, דרקון”, “הר ברוקבק”). סרטיו איטיים ועדינים מאד, ובדרך כלל הצילום בהם מאד אסתטי ומשרה רוגע על הצופה. גם בסרט זה מורגש מגע הקסם שלו, והוא לא איכזב.

לפני שנתחיל, תנו לי רק להזהיר אתכם מהטריילר

הטריילר גרוע, הוא פומפוזי יתר על המידה. לשמחתי הסרט מרוכך יותר. ממילא הוא עוסק בסיפור בלתי יאמן, ויוצר תחושה שמדובר בסוג של אגדה, ולכן לא צריך להגזים. בקיצור – זה לא סרט אקשן. בנוסף, אני לא אוהבת את המוסיקה בטריילר. אבל… זה לא קריטי. נמשיך.

העלילה

פיי, ילד קטן, נבון וסקרן, גר בהודו עם משפחתו המקסימה והאוהבת, המנהלת יחד גן חיות. הוא לומד הרבה על דתות, על אנשים, ועל הטבע והחיים – הן מהוריו והן ממוריו ושאר דמויות מפתח המופיעות בחייו בשלבים שונים.

כשפיי מגיע לגיל עשרה, מחליטה המשפחה להגר אל המערב, ואורזת את כל החיות בספינת משא גדולה. אך אבוי, סערה אימתנית מכריעה את ספינת המשא, וזו האחרונה שוקעת באסון נורא. פיי קופץ לים בסירת הצלה, ואיתו מגוון חיות שחמקו איכשהו מבטן האניה השוקעת. אחת מהחיות האלו היא נמר בנגלי גדול ומפחיד, מה שהופך את השהות על סירת ההצלה הקטנה למאתגרת במיוחד.

איך מונעים מנמר גדול ורעב וסובל ממחלת ים להתעצבן עליך ולאכול אותך? שאלה טובה. הסרט אמנם נקרא “חיי פיי”, ואמנם מספר לנו לא מעט על ילדותו של פיי, אבל עיקר הסיפור הוא המסע המטורף של פיי עם טורף אימתני באמצע האוקינוס.

על אמונה ודת

הסרט עצמו מלא עצב. פיי עובר חוויות לא קלות, והוא עד למראות שחלקם לא נעימים וחלקם מזעזעים, המטלטלים את עולמו. גם עבורנו, הצופים, חלק מהקטעים האלה יהיו קשים לצפייה.

אבל כל אלה הם חלק ממבחן האמונה של פיי. אני לא מתכוונת למבחן כמו המבחן של איוב, אלא לכך שהחוויה הזו גורמת לפיי לגבש את הזהות הדתית שלו (המורכבת, יש לציין). תוך כדי ההרפתקה, יעלו לא מעט שאלות על אמונה, ועל כוחו של הטבע ושל אלוהים, ועל כבוד לכל היצורים החיים, ועל מקומו של האדם בתוך כל זה.

חלקן מעניינות מאד, חלקן פשטניות מאד. בלי ספויילרים, אומר רק שרוב הסרט השאלות האלה השתלבו יפה, לדעתי. עבורי לפחות זה היה מעניין. אבל לקראת הסוף, נאמרו כמה משפטים שהפתיעו אותי לרעה. הרגשתי כאילו לוקחים רעיונות גדולים ומקפלים אותם ומקווצ'צ'ים אותם למשהו קטן ומסכן. קצת חבל.

אבל יכול להיות שאני טועה, יכול להיות שמלכתחילה הסרט היה פשטני, ואני ייחסתי לו יותר מכפי שהוא.

הצילום מרהיב, תלת המימד מרהיב, והאפקטים מרהיבים. זה פשוט סרט יפה, והוא ישאיר אתכם פעורי פה אל מול הנופים הקסומים, אל מול מרחבי האוקיינוס האינסופיים, אל מול כוחות הטבע העצומים המגמדים אותנו, והעיקר – אל מול נמר מרשים ורב הבעה, שלרגע לא תחשדו בו שהוא דיגיטלי.

זה סרט שצולם במיוחד לתלת מימד, ורואים את זה. כל פרט קטן מלאכת מחשבת. הכל מואר וססגוני. כבר כתוביות הפתיחה של הסרט נפלאות, וכבשו אותנו מיד. למעשה, ארחיק לכת ואומר שזה כנראה תלת המימד הכי מוצלח שראיתי בקולנוע (אמנם אווטאר היה חביב, אבל פשוט לא נשארו לי בזיכרון סצינות מהסרט הסתמי הזה).

בהחלט שווה צפייה ב 3D!

המשחק והבימוי

כפי שכתבתי, מהבימוי של אנג לי נהניתי מאד.

השחקנים היו חביבים ביותר, אם כי לא הייתה כאן הופעה הראויה לפרסים, לדעתי. 

לסיכום

סרט מקסים בהחלט ושווה צפייה בקולנוע. 8 בסולם תום.