האולימפיאדה בפריז מתחילה הערב .
אני כל כך אוהבת את האולימפיאדה, ובמיוחד את טקס הפתיחה. זה אולי השואו הכי גדול בעולם. אני מתרגשת בכל פעם מחדש. מקווה יום אחד שיזדמן לי לסוע לאירוע כזה .

בפוסט זה אכתוב, תוך כדי צפייה, על הטקס ועל המוסיקה בטקס. זהו פוסט מתגלגל! כלומר אני אעדכן אותו בתכנים נוספים ובקישורים בימים הקרובים. והוא יהיה ארוך מאד, ראו הוזהרתם!

איפה צופים?

טקס הפתיחה ישודר ביום שישי 26/7 מתחיל ב 20:30. ניתן לצפות בו ביוטיוב. הנה בערוץ של יורוספורט:

אגב, למיטיבי לכת, אפשר גם לצפות בטקס הגעת הלפיד למרסיי, גם הוא כלל הופעות ומוסיקה.

עריכה:

מצאתי הקלטה נוספת של טקס הפתיחה. האודיו קצת פחות טוב, אבל השדרנים בגרסה הזאת מדברים פחות (כשמתחיל שיר הם מפסיקים לדבר, בניגוד לשדרנים של יורוספורט), שזה טוב:

שעה ראשונה

המשלחות נכנסות: שאנסונים

נושא הלפיד שט בסירה על נהר הסיין. על גדות הנהר ובחלונות הבתים יושבים אלפי צופים מאושרים (הכרטיסים היו בחינם, מתברר!). זיקוקים ופורוטכניקה צובעים את גשר אוסטרליץ, והכרוז מכריזה בחגיגיות, "גבירותי ורבותיי, המשלחות האולימפיות!"

ליידי גאגא – Mon Truc en Plumes

המצלמה עוברת לגרם מדרגות על גדת הנהר, ושם רקדנים וזמרת מסתורית שעומדת להתגלות; כפי שניחשו השדרנים, זוהי לא אחרת מאשר ליידי גאגא. היא מחייכת ומברכת בצרפתית: "ערב טוב, ברוכים הבאים לפריז!!" ומתחילה לשיר גרסת כיסוי לשיר של הזמרת Zizi Jeanmaire. לא הכרתי, אבל חמוד מאד! והופעה שובבה וכיפית ומלאה ריקודים פונפונים ורודים:

עלובי החיים / שנברג

שיר המהפיכה בביצוע מטאל מאש-אפ עם אופרה, וואט??

זום אאוט החוצה ופתאום אנחנו רואים את להקת המטאל הצרפתית Gojira , מבצעת גרסה מודרנית של "ah ça ira" ("יהיה בסדר"), שיר מהמהפיכה הצרפתית, על רקע בניין ה Conciergerie. חברי הלהקה מנגנים בגיטרות חשמליות ובתופים כאשר הם עומדים בחלונות ובמרפסות הבניין, מאחריהם אוסף גדול של דמויות של אריסטוקרטים שמחזיקים את ראשיהם הכרותים בידיהם (צרפתים! איזה הומור קודר יש לכם 😄), כל זאת ועוד, בזמן שמתקני פירוטכניקה יורים להבות אש ומשפריצים נוזל אדום לכל עבר. אל תוך כל הטירוף הזה נכנסת לאט, שטה על סירת תפאורה, זמרת האופרה מרינה ויוטי, ששרה גם היא את מילות השיר המהפכני, אבל ללחן מתוך האופרה "כרמן" של ביזה. וכשמסתיימת הופעתה של להקת המטאל, זמרת האופרה ממשיכה בטבעיות עם "כרמן": ושיר הפתיחה המפורסם של האופרה, ההבנרה ("האהבה היא ציפור מרדנית"). חברים, מדובר בשואו מטורף. פשוט מעולה!!

זה אולי נשמע כמו בלאגן, אבל איכשהו הכל משתלב בצורה מושלמת, מבחינה מוסיקלית וגם מבחינת השואו. השדרנים קצת מדברים ומפריעים יותר מדי, וחבל. אבל תשמעו, זה קטע מפתיע, ממש לא ציפיתי למטאל מעורבב עם אופרה בטקס פתיחה של אולימפיאדה.

בניין הקונסיירז'רי נבחר לא לחינם: זהו היכל הצדק של פריז, במקור היה חלק מארמון מלכות, אבל בימי המהפיכה הצרפתית הפך לבית סוהר שבו המתינו אריסטורקטים להוצאתם להורג (ביניהם מרי אנטואנט). מילות השיר הן: "יהיה בסדר, אל תדאגו, נתלה את האריסטוקרטים מגבוה".

הקטע המדהים הזה עורר המון תגובות ברשת. כולם היו מופתעים מההופעה הזו. בדיעבד, גם לדעתי זה הקטע הכי טוב והכי מעניין בטקס הפתיחה. כל ההפקה שלו, מהמוסיקה ועד למיצב והפירוטכניקה, – יצירת אמנות.

ועוד אנקדוטה קטנה ונהדרת שגיליתי משיטוטים ברשת: זמרת האופרה ויוטי, הייתה במקור זמרת בלהקת מטאל 🙂 איך הכל במעגלים.

איה נקמורה / Pookie + Djadja, וגם שיר של אזנבור

המצלמה עוברת לתזמורת הצבא הצרפתי. בחירה קצת משונה, אבל נזרום. הם שרים שיר של שארל אזנבור, For Me Formidable.

כשהתזמורת צועדת מחוץ למסך, נכנסת הזמרת איה נקמורה (Aya Nakamura) עם קבוצת רקדניות, כולן לבושות זהב. לא הכרתי אותה, אבל מתברר שהיא אחת מהאמניות המושמעות ביותר בצרפת. היא שרה מחרוזת של שני שירים שלה, ובאמצע ביניהם, גרסת כיסוי לשיר של אזנבור, בעיבוד מאד יפה לדעתי. התזמורת הצבאית מצטרפת אליה. וואלה, בסוף הכל התחבר מאד יפה. אחלה הופעה, והשירים שלה די קליטים, והעיבוד המוסיקלי מעולה. נהניתי!

השעה השניה

איך אתם? מחזיקים מעמד? רק עוד שלוש שעות ככה.

מוסיקה קלאסית מאת מלחינים צרפתיים

מדביוסי, אנחנו עוברים למלחין אימפרסיוניסטי אחר: מוריס רוול. על גדת הנהר, הפסנתרן אלכסנדר קנטורוב מנגן את הקטע "משחקי המים" ("Jeux d'eau"). יצירה שאני לא מכירה, וגם בחירה לא מובנת מאליה, הרי מפיקי הטקס יכלו לבחור יצירה יותר פופולרית של רוול, כמו הבולרו. אבל סחטיין. עם הגשם היורד, על הפסנתרן ועל הפסנתר, נוצרת סצינה מאד מיוחדת וסוריאליסטית. נראה לי שרוול היה מחבב אותה. השדרנים מעירים שזה לא יום טוב לפסנתר לעמוד בחוץ (עריכה: אחרכך ראיתי כמה כתבות וסרטונים על פסנתרנים שהתפלצו לראות את פסנתר הכנף היוקרתי נרטב).

רגע, הפסקה: המשלחת של ישראל! (שעה 1 דקה 20)

לא קשור למוסיקה אבל אי אפשר להתעלם 🙂 השדרנים של יורוספורט מספרים שאולימפיאדת טוקיו הייתה הכי טובה לישראל עד היום, ושהיו לנו הרבה נצחונות באליפויות עולם לאחרונה. סך הכל סיקור קצר וענייני.

השעה השלישית

החשכה כבר ירדה, הגשם התחזק, מה עוד מחכה לנו?… אני ממש מקווה שאתם לא מתעייפים, כי עכשיו מתחילים הריקודים!

ראפ, פופ, דיסקו ודאנס

במעבר חד מהמוסיקה הקלאסית, עברנו לראפ. מוסיקה מאד פופולרית בצרפת. דרך אגב שמתם לב שסנופ דוג הגיע לאולימפיאדה לצפות במשחקים?

על הבמה: הראפר Rim'K בשיר King

השעה הרביעית

טוב, הקטע הזה של הריקודים היה ארוך מאד. התעייפנו. מצעד המשלחות הסתיים בשעה טובה, ואחריו, הגיעו כל הנאומים, הנפת הדגל, ושירת ההמנון האולימפי. הכל יפה מאד אבל כבר עייפים. נשאר לנו רק לחכות שהלפיד יגיע לסוף המסלול וידליק את הלהבה האולימפית. הוא עובר מיד ליד, דרך כמה מהאתלטים הכי גדולים בעולם: זינאדין זידאן, רפאל נדאל, סרינה וויליאמס, נדיה קומנצ', קארל לואיס… אוסף של כמה מהאתלטים הכי גדולים בהיסטוריה בסירה אחת, ליטרלי בסירה אחת נצטרך לחכות בסבלנות שהם יגיעו ליעד… כבר מתחילים להרגיש את המתח!

פס הקול של הטקס

בינתיים, בזמן שאנו צופים בנושא הלפיד רוכב על סוס מכני לאורך נהר הסיין, ניתן כבוד למלחין פס הקול של הטקס, ויקטור לה-מסנה (Victor le Masne). הוא הלחין גם את הקטעים האינסטרומנטלים וגם אחראי לעיבודים של כל השירים שבוצעו בהופעה חיה. תוך כדי הצפייה לא כל כך התחברתי אל הקטעים שהוא הלחין, חלקם היום טובים אבל חלקם מונוטונים ומשעממים. אבל אני חייבת להודות בצפייה שנייה ושלישית, התחלתי לחבב אותם יותר ויותר. עכשיו אני רואה שהיצירות שלו משכו הרבה תשומת לב ועניין ברשתות החברתיות, ושאין ספק שנראה אותו מלחין פסי קול לסרטים בעתיד הקרוב.

הטקס מחולק לשניים עשר פרקים, לכל אחד מהם תמה אחרת, מסר אחר; ובהתאם לזאת מתחלפת המוסיקה, וגם הריקודים וההופעות והתלבושות. בעמוד האינסטגרם שלו הוא מסביר קצת על השיקולים שלו ביצירה של המוסיקה לכל אחד מהפרקים: https://www.instagram.com/victor_le_masne/

הגראנד פינאלה

הנה זה מגיע. את הלפיד נושאים ספורטאים צרפתים מכל השנים אחד אחרי השני, עד שהם מגיעים אל הלהבה האולימפית (The Olympic Cauldron). ו… הלהבה האולימפית היא כדור פורח. פאקינג כדור פורח. מרגע שהודלק הוא מתרומם באויר. גובהו 30 מטר וקוטרו 7 מטר. זה מדהים ממש. לא ראיתי דבר כזה. 10 נקודות על מקוריות!!!

וכשהוא עולה למעלה ברקע התזמורת מתחילה לנגן את "המנון לאהבה" של אידית פיאף. זה כל כך, כל כך יפה. "היש דבר יותר צרפתי מזה?" תוהה השדרן של יורו ספורט. בהחלט אין.

ברגע שהלפיד התייצב לו בשמיים, אנחנו שומעים את קולה של סלין דיון. היא מתחילה לשיר את השיר המפורסם. המצלמה עוברת אליה, עומדת עם הפסנתרן שלה על הבמה באמצעו של מגדל אייפל, שכעת מואר כולו ומעוטר בלוגו חמש הטבעות של האולימפיאדה. הקהל שואג בהיסטריה כשהיא מתחילה לשיר. כידוע לכם ודאי, דיון לא מופיעה כבר כשנתיים בגלל שלקתה במחלה נוירולוגית נדירה. "אם אצטרך לחזור לשיר, זה יהיה רק בשביל המשחקים האולימפיים," אמרה, והתכוונה לזה. היא נותנת פה שואו עם כל הנשמה, ומזכירה לנו שהיא גדולה מהחיים. "כמה חיכינו לה שתחזור," אומרת השדרנית של יורוספורט. ואיזה קאמבק קיבלנו.

עוד קצת טריוויה, למיטיבי לכת

דיון הצטלמה לאחרונה לסרט תיעודי, שעלה באמזון פריים. היא מספרת שם בהרחבה על המחלה שתקפה אותה לפני שנים רבות והחמירה עם הזמן, עד שהגיעה לנקודה שהיא לא יכולה לשיר. למעשה, במהלך הסרט יש סצינה שבו רואים אותה חווה התקף, במהלכו כל שריריה מתכווצים ומתקשים, והיא לא יכולה לזוז או לדבר (לא קל לצפייה). מזה שנתיים שהיא אינה מופיעה ומקדישה את זמנה לשיקום. למעט הופעה ציבורית פה ושם היא מסתגרת בביתה. למרות שיוטיוב מלאה בסרטונים של מומחי אודיו שמסבירים שהביצוע שלה בטקס היה כנראה פלייבק, ולא חי, זה לא משנה את העובדה שההופעה שלה היא הישג אישי משמעותי, או את העובדה שמאות אלפי מעריצים חיכו לחזרתה אל הבמה והתרגשו מאד לראות אותה.

וגם כמה מילים על השיר הזה. לפני הטקס השמועות היו שדיון תשיר דווקא את "החיים בורוד" (La Vie en Rose). שיר אהבה מתוק ורומנטי. "הוא אומר לי מילות אהבה, זה נכנס לי ללב. אני מרגישה אושר גדול, ואני יודעת מה הסיבה, הוא בשבילי, ואני בשבילו. הוא אמר לי, "אני נשבע, זה לכל החיים". וכשאני רואה את זה, אני מרגישה את הלב שלי פועם" וכו' וכו'. לכאורה בחירה די טבעית לטקס הפתיחה של אולימפיאדה, לסיים בשיר שמח, בנימה אופטימית, במיוחד בהתחשב בכך שאחת התמות של הטקס היא אהבה, וממילא בכל טקס מחדש שרים את Imagine של ג'ון לנון, כאילו שאין מספיק קיטש בעולם.

אבל בסוף נבחר שיר אחר. העניין הוא כזה, שלמרות שמו, "המנון לאהבה" הוא לא בדיוק שיר על אהבה, אלא על מוות. שיר דרמטי וקודר. לאדית פיאף היו בני זוג רבים, אבל רק על אחד מהם אמרה שהיה אהבת חייה. והאחד הזה, למרבה הטרגדיה, נהרג בתאונת מטוס. זמן מה לאחר מכן כתבה את המילים: "גם אם השמיים הכחולים יפלו, גם אם האדמה תחתינו תקרוס, זה לא אכפת לי, כי אתה אוהב אותי. הייתי הולכת עד קצה העולם, הייתי מתכחשת למולדתי, לחברים שלי, אם היית דורש זאת ממני. אם יום אחד תמות, ונהיה רחוקים, זה לא חשוב, כי אני אמות גם. ואז הנצח יהיה שלנו. אלוהים מאחד את האוהבים". אוף, איזו דרמה. איזו טוטאליות. איזה טון כבד לסיים איתו את הטקס הצבעוני והשמח. אז למה לבחור בשיר הזה?

יכול להיות בגלל שסלין דיון היא מלכת הדרמה (כך היא גם מעידה על עצמה בסרט), ושיר כזה מתאים לסגנון שלה הרבה יותר מאשר השיר השני. אבל אני משערת שדיון, וגם לה-מסנה, המפיק המוסיקלי של הטקס, מכירים את סיפור חייה של פיאף. אז אולי אפשר לנחש שהשיר הזה יותר קרוב לליבה של הזמרת, שאיבדה לפני מספר שנים את בעלה שנפטר ממחלה, ועליו אמרה בראיונות שהיה אהבת חייה.

ואולי הם העדיפו להתמקד בחלק של השיר שעוסק בנצח (שזה הנושא של הפרק האחרון של הטקס). גם זו, אפשר לנחש, שאלה שמעסיקה את הזמרת, שתוהה בסרט על עתידה ועל משמעות חייה, עכשיו שמחלתה מונעת ממנה להופיע. ממש לקראת הסוף, ברגע שלסלין דיון יש הפוגה של כמה שניות לפני שהיא צריכה לשיר את המשפט האחרון, והתזמורת ממשיכה לבד, בשניות הספורות האלה, היא עוצרת להסתכל על פריז למרגלותיה, על עשרות אלפי האנשים ברחובות העיר שצופים בה, ונדמה שהיא סופגת את הרגע המדהים הזה עם כל הוויתה, ומפנימה את גודל המעמד. זה בוודאי מהרגעים האלה שגורמים לאדם להרגיש ענווה עצומה. אבל אז היא חוזרת כמו המלכה שהיא, להפציץ את הסיום של השיר. איזה יופי. זה פשוט יפה. לקראת סוף השיר זה נדמה שיש לה, לסליון דיון, דמעות בעיניים. אני מתרגשת גם.

תם הטקס

תשמעו, זה היה אחד מטקסי הפתיחה המקוריים והמבדרים! דבר ראשון, העובדה שהטקס לא נערך באיצטדיון, אלא ברחובות העיר. לצד המונומנטים והמבנים הכי מפורסמים בפריז. כך זכינו לעבור דרך אתרים כמו מגדל אייפל, מוזיאון הלובר, שער הניצחון, הנוטרדאם, ועוד ועוד, בזמן שהריקודים והשירים על גדות הנהר ועל הגגות ומחלונות הטירות… מגניב לאללה. בנוסף, המשלחות לא נכנסו בתהלוכה, אלא במשט סירות לאורך נהר הסיין. גאוני! דבר שני, בניגוד לטקסים קודמים, שמתחילים במופע גדול, ואז רק נכנסות המשלחות, – הפעם הכל קרה במקביל. קצת סירות, קצת מופעים, וחוזר חלילה. לטעמי זו הייתה חלוקת זמן ממש טובה.

מבחינה מוסיקלית, שמענו הכל מהכל, ורוב הזמן זה השתלב לא רע. החל מיצירות של המלחינים של מוסיקה קלאסית (דביוסי, סן-סן, ביזה, דוקא, רוול), דרך ביצועים לשירים של הזמרים הגדולים והשאנסונרים (פיאף, אזנבור, ובטח היו עוד שלא זיהיתי), מחזות זמר (עלובי החיים), אל מוסיקאים מודרנים, פופ, דיסקו, מטאל, היפ הופ, ומוסיקה אלקטרונית. וכל זה מתובל בהופעות חיות של כוכבים ענקיים כמו ליידי גאגא, איה נקמורה, וסלין דיון. נכון שהיו גם קטעים קצת קיטשים, והיו רגעים משעממים מבחינה מוסיקלית. ואפשר היה לחתוך מהטקס איזה שני פרקים בלי למצמץ. אבל בסופו של דבר הקטעים הטובים נתנו את הטון. קיבלנו תצוגה נפלאה של התרומה העצומה של הצרפתים לתרבות של העולם כולו לאורך ההיסטוריה. מוסיקה, אמנות, הגות, אופנה, ספורט, ועוד. וזה מה שמדינה מארחת צריכה לעשות.

הרקדנים היו מצוינים, הכוראוגרפיה טובה, ובל נשכח גם את הזיקוקים והפירוטכניקה והמופע האורקולי על מגדל אייפל, שהיו מטורפים, פשוט וואו. רמה ממש גבוהה. מה עוד נותר לבקש? זה כנראה השואו הכי גדול בעולם. נהניתי מכל רגע.

ועכשיו – לתחרויות!

ניתן יהיה לצפות במשחקים (או בחלקם) אם יש מנוי ב yes, הוט, סטינג, סלקום, פרטנר, או free.tv. הם יפתחו את ערוצי הספורט (או חבילת ספורט 5 או יורוספורט) לכל המנויים שלהם.

כתבה ב דה מרקר עם פירוט מפורט באיזה ערוצים אפשר לצפות

לוח הזמנים של המשלחת הישראלית

הערוץ של האולימפיאדה ביוטיוב

סקירה יפה של טקס הפתיחה עם תמונות יפות, במגזין ווג

נאחל בהצלחה לכל הספורטאים הישראלים!