תֹם מבלגגת

המלצת סרט: The Fall ("מעבר לכל חלום")

|

בנושא:

סיפור שמתחיל בנפילה, מתרומם לגבהים בלתי צפויים, ואז נופל שוב. הסרט המרהיב של טרזם סינג 2006 עבר רסטורציה ל 4K, וזמין כעת בשירות הסטרימינג MUBI. כמו כן הוא יוקרן בקולנוע במסכים נבחרים ברחבי העולם. אני מקווה מאד מאד שגם בתי קולנוע בארץ יחליטו להקרין אותו, מכיוון שמדובר ביצירה מיוחדת ויפה ששווה לראות על המסך הרחב.

הסיפור מתרחש בלוס אנג'לס, בסביבות שנות ה 20 של המאה הקודמת. בבית חולים נפגשים במקרה הילדה אלכסנדריה, ששברה את ידה, עם רוי, איש פצוע ומרותק למיטה (סצינת הפתיחה המהפנטת של הסרט מגלה לנו רק ברמיזה מי הוא וכיצד הוא נפצע). כדי להעביר את הזמן, רוי מתחיל לספר לאלכסנדריה סיפור אפי על חמישה לוחמים אמיצים שיוצאים למסע חובק עולם במטרה למצוא ולהביס מושל רשע ולהציל את היקרים להם. המציאות והפנטזיה מתחילים להתערבב, ועד מהרה נסחפת הילדה בדמיונה אל מקומות רחוקים וקסומים… בעוד רוי שוקע לאט אל הדיכאון והכאב. סינמטוגרפיה מוקפדת, לוקיישנים מיוחדים ברחבי העולם, תלבושות צבעוניות, והעין החדה של טרזם, שמרכיב כל פריים ביד אמן, הופכים את הסרט ליצירה יפיפיה ואסתטית שכיף לראות.

מאחורי הקלעים

הסרט הזה היה פרוייקט אישי של טרזם, הוא גם כתב את התסריט, ובחר בקפידה את אתרי הצילום. במשך מספר שנים, הבמאי גרר את הצוות והשחקנים שלו ברחבי העולם, מלוקיישן ללוקיישן, תוך כדי צילום סרטים אחרים. בסרט אין כמעט אפקטים ממוחשבים, או צילומי מסך ירוק; היופי שלו מבוסס על המסע באינספור מקומות יוצאי דופן, אוצרות טבע ומבנים עתיקים. שונית הפרפרים בפיג'י, מדבר נמיב (המדבר הכתום) בנמיביה, צ'אנד באורי (באר המדרגות) ברג'אסטאן בהודו, קייפטאון בדרום אפריקה, סומטרה ובאלי באינדונזיה, הגן הבוטני בבואנוס איירס בארגנטינה, ועוד ועוד… ההערכה היא שהסרט צולם ביותר מ20 ארצות!

על אף שהצליח הבמאי לגייס תקציב לפרוייקט השאפתני, הסרט הוא היה כישלון קופתי. בין היתר בגלל שקיבל דירוג R (יש בו מה סצינות אלימות), והיה קשה למפיצים וגם לצופים להבין האם מדובר בסרט ילדים או לא. גם בתרגום שם הסרט לעברית קיים הבלבול הזה, ובארץ הוא נקרא "מעבר לכל חלום", שם שלדעתי לא מתאים (אני מעדיפה לקרוא לו "הנפילה"). למרות זאת, ההמלצות עברו מפה לאוזן, ועם הזמן עוד ועוד אנשים גילו את הפנינה הנסתרת הזו. תוכלו למצוא ביוטיוב לא מעט סרטונים שמנתחים את הסינמטוגרפיה והקומפוזיציות היפות והעבודה עם צבעים בסרט.

יש גם לא מעט רפרנסים תרבותיים, אמנותיים, תרבותיים והיסטוריים בסרט. למשל הפוסטר של הסרט הוא מחווה לציור של סלוודור דאלי,
1935_03_Face of Mae West Which May Be Used as an Apartment

השחקנים

בתפקיד הראשי השחקן לי פייס. הוא היה אז שחקן אנונימי, באחד מהתפקידים הראשונים שלו, ולדעתי עשה עבודה נהדרת בסרט הזה (היום הוא די מוכר, מכבב בסדרה "המוסד" Foundation, ולפני זה סרטי "ההוביט", סרטי יקום מארוול, הסדרה Halt and Catch Fire, ועוד). לצידו הילדה קטינקה אונטארו , בת השש או אולי שבע, שזה פחות או יותר תפקידה היחידי בקולנוע, והיא מגלמת אותו בחינניות רבה. בדיוק לפני שהתחילו הצילומים, נשרו לה כמה שיני חלב, מה שמייצר כמה חיוכים מתוקים ממש 🙂 אנגלית לא הייתה שפת האם שלה, אבל הבמאי לא נרתע, וניכר שהוא נתן לה הרבה חופש להיות מי שהיא. גם אם היא התבלבלה בשורות לפעמים, או לא הבינה מה שואלים אותה, הוא לא צעק קאט אלא המשיך לצלם; במקביל פייס התאים את עצמו ואילתר תוך כדי השיחה איתה, מה שאיפשר לדיאלוגים לזרום ולהרגיש מאד טבעיים ולא מדוקלמים (כפי שקורה הרבה פעמים עם שחקנים ילדים). שאר השחקנים בסרט, הם לא שחקנים טובים או בולטים במיוחד, אבל זה לא נורא. משיתוף הפעולה בין הבמאי ושני השחקנים הראשיים שלו יוצא רק קסם, וזה מספיק.

כמעט עשרים שנה עברו…

זכיתי לראות את הסרט הזה בקולנוע הקטן של האוניברסיטה, כשיצא, ונהניתי מכל רגע. הלוקיישנים הציוריים כבשו אותי לגמרי. היום רובם די מוכרים, והפכו אתרי צילום מתויירים (כמו מדבר נמיב), אבל אז הכל היה חדש לי, והייתי מהופנטת. מיהרתי לרכוש את הסרט ב DVD ולהמליץ עליו לכולם. אז כמו שכתבתי למעלה… אני מקווה שאולמות קולנוע בישראל ירימו את הכפפה ויקרינו את הסרט במהדורה החדשה. אם מישהו רואה פרסומים על העניין, שיספר!

קישורים והערות שוליים

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *