טוב, לא אתמול. לפני שבוע בדיוק. אבל ראיתי כל כך הרבה סרטים החודש, שהייתי צריכה קצת זמן לעבד את כולם. אבל הוא נהדר! אז מה זה משנה?

תקציר העלילה

שני פרופסורים חוקרי תלמוד – פרופסור א. שקולניק, ובנו – פרופסור א. שקולניק… שונים מאד באופים, האחד מקובל ומצליח, והשני… נשכח. האחד חובב תיאוריות, והשני – תצפיות מדוקדקות. היחסים המתוחים שלהם נמתחים עוד יותר, שעה שאחד מהם מועמד לפרס יוקרתי.

המשחק והבימוי

יוסף סידר הופך להיות אחד הבמאים החביבים עלי. אהבתי את “בופור” וסימנתי לעצמי לעקוב אחריו. הוא מביים בעדינות ובתשומת לב רבה לפרטים. אני מאד אוהבת במאים שמשקיעים בפרטים. עבורי, מדובר בשדרוג מהותי של חווית הצפייה.

שלמה בראבא מצוין. גם ליאור אשכנזי, שמזמן לא ראיתי אותו בתפקיד מעניין, מזכיר לנו שהוא שחקן טוב. דמויות הנשים בסרט לא זוכות להרבה זמן מסך, אבל גם עלמה זק ועליזה רוזן היו בסדר גמור.

צילום ופסקול

הצילום לא רע בכלל יחסית לסרט ישראלי – בחירת זוויות מעניינות, מבנים אדריכליים מעניינים ברחבי ירושלים, ושימוש מושכל ונפלא במסך רחב.

פס הקול של הסרט משחק תפקיד מאד משמעותי בסרט ותורם ליצירת האוירה הדרמטית-קומית. לפעמים הוא היה גאוני, לפעמים קצת מוגזם, אבל סך הכל עבודה טובה.

סיכום

8 בסולם תום.

אני לא מופתעת שהסרט מועמד לכל כך הרבה פרסים. כן קצת הייתי מופתעת שהוא הגיע לאוסקר – סרט שכל כולו על טהרת השפה העברית! כבוד גדול. גם לבמאי וגם לשחקנים.

לראות!