ונהניתי מאד. ארבעה שחקני על מרוכזים בדירה אחת, עם מעט התרחשויות והרבה דיאלוגים, ולא משעמם לרגע.

תקציר העלילה

שני זוגות בורגנים נפגשים כדי לדון ולהגיע להסכמה לגבי ריב בין הילדים שלהם. כלומר הילדים הלכו מכות, אחד פגע בשני, וההורים מקווים ליישב את זה במקומם. כי הרי מבוגרים מבינים יותר טוב מילדים את החשיבות של התנהגות נאותה ומכובדת כלפי אחרים בקהילה. אך מה שמתחיל כמפגש מנומס וסבלני ונעים, הופך במהירות מסחררת למפגן צביעות ועוינות גרוטסקי. וזה הזוי וזה מצחיק וזה מגעיל כאחד.

הסרט מבוסס על מחזה, וגם מרגיש כמו מחזה, אם כי ההתאמה לקולנוע מוצלחת מאד.

המשחק והבימוי

אין ספק שכל משקל הסרט הוא על השחקנים. והם מצוינים אחד אחד. ג'ודי פוסטר, ג'ון סי ריילי, כריסטוף וואלץ (המוצלח בחבורה לטעמי) וקייט ווינסלט (אחת השחקניות האהובות עלי היום). רומן פולנסקי מביים במיומנות רבה.

הצילום

באופן מפתיע, הצילום משחק תפקיד משמעותי בסרט הזה. היות וכל ההתרחשות היא בדירה אחת, צריך להיות יצירתיים. ואכן, הצלם מקפיד להחליף זוויות כל הזמן, כדי שלא יהיה משעמם.

עוד דבר שהבחנתי בו – בתחילת הסרט, כשהזוגות מנומסים ומאופקים – כך גם הצילום. מוקפד, יציב, אסתטי. אך ככל שהיחסים בין הדמויות מתערערים, הצילום הופך יותר גס ופחות יציב. זה מהלך עדין אך מבריק.

סיכום

7 בסולם תום.

שווה צפייה בהחלט, בגלל המשחק. אך אין באמת הרבה סיפור כאן, אז לא ממש חייבים בקולנוע. מה גם שזה סרט ממש ממש קצר, פחות משעה וחצי.