ולא אהבתי אותו. הרבה אנשים נהנו ממנו, כולל החברה שבאה איתי. אבל בעיני הוא היה ילדותי ומטופש.

הטריילר

המון המון אנשים התלהבו מהטריילר הזה. כשראיתי אותו חשבתי שהוא גרוע. בחצי הדקה הראשונה הוא מגניב, נכון. אבל אז הוא שופך את כל העלילה. שנראתה לי די בנאלית וצפויה.

בכל אופן הלכתי לסרט, בגלל כל ההמלצות.

מחשבות על הסיפור

כאמור, הסיפור די קלישאתי, לדעתי. אנשים רגילים שמקבלים בהפתעה כוחות על, וצריכים ללמוד אותם, להתרגל אליהם, ולהתמודד עם ההשלכות. בהמשך חלק מהם בוחרים לעשות טוב, חלק בוחרים לעשות רע, ואז הם רבים זה עם זה. ספיידרמן והגובלין, קסוויאר ומגנטו. בסיפור הזה כבר היינו.

החלק המקורי היחיד בסיפור הוא שגיבורי “כרוניקה” לא עסוקים בבעיות ברומו של עולם. הם לא מתחבטים האם לצאת ולהילחם בפשע, עכשיו כשיש להם כוחות על. זה לא כמו ספיידרמן וסאגת “עם כח רב מגיעה אחריות רבה”. לא ולא. הם תיכוניסטים שעסוקים בדברים שמעסיקים תיכוניסטים. ולכן הם מנצלים את הכוחות שלהם כדי להרים לבנות את החצאית, כדי להזיז לאנשים תמימים את האוטו בשביל הצחוקים, וכולי.

יש אנשים שהחשיבו את זה כ"ריאליסטי". כלומר, זה הרבה יותר אמין שאם מישהו יקבל בפתאומיות כוחות על הוא ישחק עם זה קצת עם החברה ויעשה חיים ולא יצא מיד להציל את העולם. יכול להיות. אבל מה שהוצג בסרט בעיני היה סתם ילדותי.

יכול להיות שהייתי חושבת שזה מגניב אם הייתי בתיכון עכשיו (לא סביר. לא הזדהיתי עם אף אחת מהדמויות, כולם פוצים).

הסרט מאד קצר (פחות משעה וחצי), ולדעתי זה היה בגלל דלות הסיפור בעיקר.

מחשבות על ההפקה

הסרט מצולם בשיטת “Found Footage”.
כלומר, הגיבורים צילמו את עצמם, ואספנו את החומרים בשבילכם, הוספנו קצת קטעים ממצלמות אבטחה… וחיברנו לכדי סרט אחד שלם. זה לא הסרט הראשון שמשתמש בגימיק הזה – קדמו לו “פרויקט המכשפה מבלייר”, “קלוברפילד”, בין השאר. (קלוברפילד הוא סרט תת רמה לדעתי). אני לא מעריצה גדולה של השיטה. בהתחלה זה מגניב, בהמשך זה מרגיש מאולץ, וצריך להמציא תירוצים איך יכול להיות שהגיבורים מצלמים את עצמם עושים הכל. “כרוניקה” סובל מאותה הבעיה.

בנוסף, נשפך פה הרבה כסף על הפקה די חובבנית. אמנם יהיו פה ושם אפקטים מרשימים, אבל יהיו גם אפקטים חלשים ביותר, ויהיו סצינות שתרגישו בבירור שצולמו על מסך ירוק.

הבמאי ג'וש טרנק והתסריטאי מקס לנדיס שניהם בני 27. שזה אומר שהם כבר לא ילדודס. בן אפלק ומאט דיימון כשהיו בגיל הזה כתבו תסריט שזיכה אותם באוסקר (“סיפורו של וויל האנטינג”), ואף יצא להם סרט לא רע. אז בהתחלה חשבתי שאין ממש תירוץ לסיפור התיכוניסטי הזה. ואז ראיתי את התמונה של לנדיס בימד"ב. הוא נראה כמו מישהו שעדיין בתיכון. כנראה שלא הייתי צריכה לצפות ליותר מדי.

סיכום

5/10

אני יצאתי בהרגשה שהיה פה איזה רעיון חצי מקורי, שלא הצליחו לפתח אותו לסיפור באורך מלא. לא חושבת שה'ריאליזם’ היה מספיק חזק כדי שכל הסרט ישען עליו. סיפור כמעט ולא היה, בימוי/תסריט/משחק לא שוים אזכור. אפשר ללכת אם בא לכם סתם להעביר את הזמן בכיף עם סרט נטול תחכום. אישית, הסרט הזה לא ישאר לי בזכרון עד סוף השבוע.