וואו, איזה סרט. מרהיב. אלים. איטי. מוקפד.

תקציר העלילה

הסרט מלווה בחור צעיר, נהג מוכשר, שעובד בשלוש עבודות: כמתקן מכוניות במוסך, כפעלולן נהיגה בסרטים, ועל הדרך הוא גם נהג שודים להשכרה. אתם משלמים לו מראש, שודדים את מי שאתם רוצים, והוא מחכה לכם באוטו ומסיע אתכם בבטחה ובמקצועיות הרחק מהמשטרה.

יום אחד, במקרה, הוא נתקל בשכנים שלו, אשה צעירה ובנה הקטן, ונוצר בינהם קשר. יום אחד, במקרה, שוד שהוא מעורב בו מסתבך מעבר למתוכנן, עם אנשים רעים מאד. ומאותו הרגע, הנהג ואנחנו נסחפים בסחרחרה מטורפת של אלימות ודם, שאי אפשר לעצור.

===

הטריילר

קיים ויכוח גדול על הטריילר של הסרט. רבים טענו שהטריילר מציג לשווא סרט פעולה, אקשן ומרדפי מכוניות, כשבבירור “דרייב” אינו כזה. אפילו לא קרוב. “דרייב” הוא סרט איטי מאד, סרט פסטיבלים אומנותי, קולנוע מחושב לפרטים הקטנים. עכשיו, אחרי שצפיתי בו, אציין שגם לדעתי הטריילר לא משקף את הסרט. אבל – כשלעצמו, הטריילר מצוין. אני מאד אוהבת את הנעימה של כלי המיתר בסוף, על רקע ההתדרדרות הבלתי נמנעת.

===

מחשבות על הסיפור

הסיפור הוא סיפור פשוט. דרמת פשע. הפושע הקטן שבלי כוונה מסתבך עם פושעים גדולים. אין בו תחכום רב מדי, אבל זה לא משנה.  הסרט הוא בעיקר חוויה ויזואלית, ורוב הזמן הייתי מהופנטת.

כוחו של הסיפור, לטעמי, הוא בדמויות: הנהג, השכנה, מנהל המוסך, המאפיונר המקומי. כולם מעניינים. הנהג הוא דמות מאד מסתורית. אנחנו יודעים עליו מעט מאד, מה הרקע שלו, למה הוא עושה מה שהוא עושה. לפני שהכל מסתבך, הוא חי חיים מאד פשוטים וצנועים, נטולי אירועים, ונטולי ריגושים. כסף ככל הנראה לא מעניין אותו יותר מדי. בכלל, אין הרבה דברים שמעניינים אותו. הוא נוהג, הוא טוב בזה, זה מה שהוא יודע לעשות. גם בעבודה, וגם בזמן הפנוי. ולמרות כל המסתוריות הזו, הצופים מתחברים אליו. זה לא פשוט לבנות דמות כזו, וקרדיט על כך לבמאי, ולשחקן הראשי – ריאן גוסלינג – שעושה עבודה מצוינת.

===

כמה מילים על האלימות

מזל שהזהירו אותי מראש. יש בסרט 4-5 קטעים אלימים ביותר. ממש ממש אלימים. הם מפתיעים מאד, וקצרים מאד, וגרפיים מאד מאד. ראיתי סרטים אלימים פה ושם, טרנטינו ושות’, ו"דרייב" לעומתם מגדיל לעשות, ומתיז דם וקרביים על המסך מבלי להתבייש ומבלי לצנזר.

אפשר להתווכח עד כמה חשוב לסיפור שהאלימות בו תהיה כל כך גרפית. מצד אחד, ברור שהאלימות היא חלק אינטגרלי מהסיפור. – למען יראו ויראו – זה מה שקורה למי שמסתבך עם ארגוני פשע, אין חוכמות. יש משקל גם לעובדה שהיא מתפרצת בהפתעה ובברוטליות כזו בכל פעם, ורומסת את חייו השגרתיים של הנהג. מצד שני, אולי אפשר היה להעביר את הפואנטה בצורה קצת יותר מרוככת.

אישית אני לא אוהבת את זה, ובכל הקטעים המדוברים עצמתי עיניים, אני מודה.

===

מחשבות על ההפקה

הצילום – וואו. כל פריים, בום! איזה יופי. תשאלו את עצמכם, כמה כבר אפשר לצלם בנאדם יושב מאחורי ההגה? אפשר גם אפשר.

למרות שהוא איטי, לסרט יש קצב נפלא. המצלמה, הדמויות והמכוניות – כולם נעים יחד בעדינות ובכוריאוגרפיה מושלמת. גם בסצינות המכות והיריות.

סך הכל, עבודת בימוי מאד מוקפדת, של במאי לא מוכר (ניקולס וינדינג רפן) שבוודאי מקבל עכשיו לא מעט הצעות עבודה.

===

מחשבות על פס הקול

קצת מבלבל בשמיעה ראשונה. ברגעי השיא – פופ אלקטרוני בסגנון שנות ה80. שזה לא מה שהיינו מצפים לו מדרמת פשע. אבל, הרבה מהתפאורה ומהאביזרים בסרט מאד מתאימים לשנות ה80, אז כנראה שזה לא סתם. וזה היה מעניין, אין ספק. בשאר הסרט, המוסיקה הייתה עמומה ומעיקה, אבל מאד מתאימה.

===

סיכום

8/10

סרט מעולה. אחד הסרטים הטובים שראיתי השנה. מצד שני, אני לא חושבת שאהיה מסוגלת לראות אותו שוב, כי הוא אלים כל כך.