דייויד בואי נפטר, וזה עצוב מאד. “האיש שנפל לכדור הארץ” קראו לו, מאז שהשתתף בסרט ההוא, והכינוי תמיד הלם אותו.

לקח לי זמן להחליט איזה שיר לשים פה. השיר האהוב עלי שלו היה מאז ומתמיד Space Oddity, אבל זו לא חוכמה, כולם אוהבים אותו. אגב, ראיתם פעם את הקליפ המקורי של השיר הזה? מ1969? אפשר לצחוק קצת על בעיית התקציב של מחלקת האפקטים… השירים מהאלבום האחרון שלו, האלבום שידע שיהיה האחרון שלו, נסיוניים ומוזרים. במיוחד הקליפ של שיר הנושא, שבסוף בחרתי בו כדי להדביק לכם כאן, הוא ממש ממש מפחיד ומלא דימויים של מוות ורקדנים אחוזי דיבוק (ראו זאת כאזהרה, אם זה לא הטעם שלכם אל תצפו). זו לא הפעם הראשונה שהוא מייצר קליפים מוזרים עם דימוים ויזואלים מטרידים, אבל הפעם קשה שלא לחשוב על כך שבשלב זה הוא כנראה התכונן לסוף, במיוחד כשלשיר קוראים “כוכב שחור”, ושרואים בו את דייויד כרוך בתחבושות עם כפתורים מונחים על עיניו, ורואים בו חייזרית המוצאת אסטרונאוט שנפטר (מייג’ור טום?…). כמה עגום. בכל מקרה החלטתי לשים אותו כאן, כיוון שמוסיקלית הוא בהחלט מעניין.

כולם משתפים ומשמיעים שירים שלו אבל בשבועות האחרונים, רק עכשיו התחלתי להבין עד כמה עצום היקף היצירה שלו, ועד כמה מעט אני מכירה. רק עכשיו התחלתי לקרוא קצת עליו וגיליתי המון דברים שלא ידעתי. דבר ראשון, הוא היה מולטיאינסטרומנטליסט. ידעתם את זה? הוא ניגן לא רק על גיטרות ועל קלידים, אלא גם על סקסופון, ויולה וצ’לו, תופים, מפוחית, ועוד ועוד (גילוי נאות – זה תמיד מרשים אותי עד עמקי נשמתי). 

עוד דבר נפלא שגיליתי: הטעם המוסיקלי שלו מגוון מאד וחובק כל – הנה כאן בראיון מרתק עם שרון מולדאבי (קישור לפייסבוק) הוא משתף קצת מה ההשפעות המוסיקליות שלו ומה הוא אוהב לשמוע. בילדות
הוא האזין המון לרוקנרול וליטל ריצ'רד ולמוסיקה שחורה ולג'אז ולקלאסית
(אבל כשהוא אמר “קלאסית” הוא הזכיר את סטרווינסקי, שהוא לא בדיוק קל
להאזנה, וכשהוא אמר “ג'אז” הוא הזכיר את קולטריין ואת אריק דולפי, שניהם
אוונגרדים לא בדיוק קלים להאזנה… אני מופתעת, אבל בעצם גם לא מופתעת).
בנוסף, הוא מפרגן המון למוסיקאים צעירים (כשהראיון צולם), וזה נהדר. טריקי,
ניין אינץ’ ניילז, סמאשינג פאמפקינז. נראה שהוא מתעניין מאד בחדשנות
ובמקוריות ובמוסיקאים שבוחנים את הגבולות שלהם ושלא אכפת להם מייצור
להיטים. . 

מעל לכל שמחתי לגלות את הראיונות שלו. לא הכרתי אותם. צפיתי בדי הרבה כאלה בימים האחרונים. לא ידעתי עד כמה הוא
היה איש עדין ונעים הליכות ואינטיליגנט ורהוט להפליא. הנה כאן למשל,
בראיון ל MTV הוא שואל אותם למה הם לא משדרים קליפים של מוסיקאים שחורים.
השדרן השחצן מחרטט תשובה על כמה צריך לרצות את כולם, ומנסה להסוות את
המדיניות הגזענית בשיקולים פסבדו-אינטלקטואלים. דייויד עונה לו לעניין שוב
ושוב. שווה צפייה. 

להתראות דייויד, ותודה על המוסיקה.