ליידי גאגא הפציצה בשירת ההמנון האמריקאי בטקס ההשבעה של הנשיא. בדרך כלל אני לא מתחברת לשירים שלה, וגם לא לסגנון המוסיקלי. אני מרגישה שבמוסיקת פופ בשנים האחרונות יכולת ווקאלית טובה נבלעת בעיבוד עמוס ואפילו רעשני (וכמובן, במקרים מסוימים העיבוד שם בדיוק בשביל לחפות על היעדרה). שזה כשלעצמו לאו דווקא רע, זה הסגנון, הדגש במקומות אחרים. אבל במקרים האלה זה תמיד נחמד ומפתיע פתאום לשמוע את הזמרת או הזמר נטו.

מוסיקה לפתיחת השבוע. אני לא מכירה את החמודים האלה, אבל פייסבוק הציג לי פרסומת לשיר שלהם, והוא אחלה ועושה מצברוח טוב, אז משתפת מבחינה מוסיקלית השיר הזה הוא מישמש רציני: הפתיחה עשוייה גיטרות בסגנון רוק פרוגרסיבי, בבית הראשון והשני עוברים לסמבה מהירה, מעורבבת עם מעין מוסיקה ישראלית קלאסית בסגנון שמזכיר לי את שם טוב לוי (עם החליל) ועדי רנרט (עם הקלידים), אחריו שינוי פאזה נוסף אל אילתור ג׳אז מהנה, ולפני הסיום נספיק עוד גשר מקסים עם הסולנית שנשמע כמו קטע ממחזמר. וזה עובד! עובד כי הכל שזור במלאכת מחשבת והמוסיקאים מוכשרים. איזה כיף. תקשיבו.