אתמול היה לי יום מהסרטים. בקושי ישנתי בלילה בגלל הסערה. התעוררתי אולי חמש או שש פעמים מהרעש של הגשם הניתך על החלונות. לא הצלחתי לקום בזמן. ואז פיספסתי את האוטובוס. כשהגעתי ליעדי סוף סוף, מישהו החליט שזה רעיון טוב לשטוף את הלובי של הבניין ביום כזה, והחלקתי על הריצפה הרטובה, ומתחתי את הגב. נפלא, סיננתי. עליתי למשרד, הורדתי את המעיל, התיישבתי לשולחן, הדלקתי את המחשב, לקחתי אויר, — ואז, בכישרון רב, נתתי מכה לכוס התה והיא נשפכה על הכל.
(*למחשב שלום, הרמתי אותו בזמן. אבל אחרי זה מילמלתי במשך עשר דקות "זה לא היום שלי".)
בערב, כשהגעתי הבייתה, עייפה ומעוכה, נשכבתי על השטיח וליטפתי את ספוט. גם הוא היה לו יום קשה (יש לו פצע ברגל, הוא צריך להיות עם קונוס כל היום), אבל הוא שמח לראות אותי, וזה תמיד עושה הרגשה טובה. אולי אקום ואעשה משהו נחמד? אתעסק במשהו שישמח אותי. אחליף תקליט מה שנקרא. מצד שני, אני למודת נסיון, וכבר יודעת שדרכם של ימים כאלה להחזיק חזק עד הסוף ולא לשחרר. אז אולי עדיף פשוט להתקפל מוקדם וללכת לישון?…
בעודי מתלבטת, הוצאתי את הכלב לטיול. כשהגענו לפארק הוא ראה כלב אחר וזינק קדימה. בנסיון לבלום כמעט החלקתי פליק פלאק לאחור אל תוך הבוץ, אבל למזלי התייצבתי בזמן. הא! התגריתי בתסריטאי הגדול שבשמיים. הצלחתי לחמוק מהמתנה האחרונה שתכננת לי להיום. נה נה בננה!!
שמחים ורגועים המשכנו את הטיול. ואז, רחוב אחד לפני הבית, ספוט התחיל למשוך קדימה, בלחץ. מה קרה? שאלתי. בתגובה, הוא הסתובב אלי, ועשה את הפרצוף הכי מסכן שלו – פרצוף שאני כבר מכירה היטב, לצערי – ומשמעותו: אני עומד להקיא. מסכנון. שתי שניות אחר כך, הקיא חצי מארוחת הערב שלו. עוד שני מטר קדימה, הקיא את החצי השני. עמדנו שם כמה רגעים. היה כבר מאוחר למדי, חשוך, סגרירי, אין נפש חיה ברחוב. לא באמת הייתה סיבה לחכות, פשוט לא רציתי לזוז. בסוף, נו, אין ברירה. החזרתי את הכלב הבייתה, לקחתי שקית גדולה וכמה עיתונים, ויצאתי בחזרה החוצה לנקות. ובעודי רוכנת מעל המדרכה ומנסה לאסוף את כל האיכסה לשקית, התחיל לרדת גשם. הרבה גשם. הרבה הרבה גשם. ובכן, פניתי אל התסריטאי, השקעת הפעם. מגיעות לך נקודות על היצירתיות. באמת. אנשים עובדים קשה כדי להמציא סיפורים כאלה, ואתה, זה בא לך טבעי. אם לא היה יורד גשם, הייתי מורידה את הכובע.
חזרתי הבייתה, רטובה לחלוטין. ליטפתי את ספוט. כלב רגיש שלי. הספיק לנו היום הזה, הא? בוא נלך לישון.
ומה יהיה מחר? האם מחר יהיה טוב יותר? הרשמו לקבלת עדכונים
עדכון: חבר שלח לי את זה
כתיבת תגובה