פוסט ארוך לשבת גשומה בבית. הנושא החביב עלי, קולנוע ומוסיקה. והפעם: "האזרח קיין" (1941). בפעם הראשונה ישבתי לצפות בסרט המפורסם מההתחלה ועד הסוף. אפשר לכתוב דוקטורט על הסרט הזה, אבל אני אתמקד בסצינה אחת: סצינת האופרה.
בסצינה, גיבור הסרט קיין מפציר באישתו סוזן להפוך לזמרת אופרה. הוא אף בונה ומקים בית אופרה עבורה, כדי שתהיה כוכבת. סוזן עובדת קשה, אבל היא אינה מוכשרת מספיק או מאומנת מספיק, ובערב הבכורה נכשלת כישלון מהדהד, למורת רוחו של בן זוגה התובעני.
היצירה מצאה חן בעיני (למרות הביצוע הצורם), ומיד התחלתי לחפש פרטים נוספים עליה. למדתי המון דברים חדשים וגיליתי הרבה מוסיקה חדשה (ישנה). איזה כיף!
1
ברנרד הרמן, שהלחין את פס הקול של הסרט, חיבר עבור סצינת האופרה יצירה קשה במיוחד: כזו שדורשת מהזמרת מנעד רחב, ושכוללת מעברים חדים בין צלילים נמוכים לגבוהים, ומסתיימת ב-רה גבוה. הוא עשה זאת כדי להדגיש את חוסר היכולת של הזמרת בסרט. למרבה האירוניה, היצירה הזו, שנקראת "האריה של שלמבו", הפכה למעניינת עבור זמרות סופרן, דווקא בגלל שהיא מאתגרת. וכך, למרות שהיא חתיכה מפס קול של סרט, ולמרות שהיא חלק מאופרה דמיונית לחלוטין, היצירה של הרמן נעשתה יצירה מוכרת, וקיימים ביצועים רבים שלה (מוצלחים יותר מאלו של סוזן, תהיו בטוחים).
Bernard Herrmann "Salammbo's Aria" – Venera Gimadieva, soprano
איזה יופי.
2
אני לא דוברת צרפתית, אבל הצלחתי לזהות כמה מילים (בערך 3 מתוך 300…), וזה הולך משהו כמו: כמו "הנה ליבי, הנה ליבי! זה המקום שעליך (אלוהים) להכות בו". הו, הדרמה!! מה זו כל הדרמה הזו? האופרה הדמיונית של הרמן מבוססת על הרומן "שלמבו" של גוסטב פלובר (1862). גיבורת הרומן, שלמבו, היא כוהנת דת, המתאהבת בשכיר חרב של העיר קרתגו, ויחד הם זוממים לגנוב חפץ יקר ערך. המעשה הזה — ספויילר! — יביא למותם.
https://he.wikipedia.org/wiki/שלמבו
טוב נו, זה לא באמת ספויילר. ככה זה בכל אופרה, כולם מתים בסוף. תודו שאתם לא מופתעים.
3
עם סיפור כזה דרמטי בהגזמה, איך זה שאין אופרה אמיתית על בסיס "שלמבו"? זה ממש מתבקש! ובכן, מתברר שיש. ואפילו יותר מאחת. אגב, גם מוסורגסקי, וגם רחמנינוב, ניסו לחבר אופרה על בסיס הרומן, ולא הצליחו לסיים אותה.
4
בחזרה אל ברנרד הרמן, מי היה מאמין, אבל זה פס הקול הראשון שהוא הלחין. לפני זה הוא הלחין לרדיו. עבודתו על הסרט "האזרח קיין" נחשבת מהפכנית: עד אז נהגו רוב המלחינים לחבר יצירה ארוכה שתלווה את הסרט מההתחלה ועד הסוף ללא הפסקה. הרמן חיבר יצירות קטנות וקצרות שהותאמו לכל סצינה בנפרד, ותקשרו עם הרגש של הדמויות. אני לא צריכה לספר לכם שהגישה שלו היא הגישה המקובלת היום. על המוסיקה לסרט הרמן קיבל אוסקר. משם המשיך להיות אחד המלחינים המוכרים ביותר בהוליווד: הוא התפרסם במיוחד בשיתוף הפעולה שלו עם היצ'קוק ("פסיכו", "ורטיגו" ועוד), וגם עם "היום בו האדמה עמדה מלכת", "אנה והמלך", "נהג מונית" ועוד.
5
נחזור אל הסרט ואל הסצינה. בסיום ההופעה של סוזן, הקהל לועג לה. קיין, בעלה, אינו מוכן להשפלה הזו, ולכן למרות הכישלון פוצח במחיאות כפיים סוערות, אבל מה זה סוערות, בהגזמה. הסצינה הזו הפכה למפורסמת למדי, וזכתה למחוות ולחיקויים. אחת המחוות – של השחקן שיה לבאף. מכירים? רמז, זה בסוף ההופעה
"Shia LaBeouf" Live – Rob Cantor
— זהו, הגענו לסוף.
מה איתי, מה אני עושה היום?
- מחפשת להאזין לפסי קול נוספים של הרמן,
- מחפשת עותק בעברית של "שלמבו".
סופ"ש נעים לכם!
כתיבת תגובה