השבוע גיליתי שאייטונס העלו לחנות את כל פסי הקול של סרטי סטודיו ג'יבלי, וזה שימח אותי מאד בתקופה המדאיגה הזו. לא רק שמדובר בפנינה קסומה, אלה בפסי קול נדירים ממש. עד לא מזמן היה כמעט בלתי אפשרי להשיג את הדיסקים האלה בארץ, וכמעט בלתי אפשרי להזמין אותם באינטרנט במחיר סביר. לכן ברגע שגיליתי התחלתי להאזין להם אחד אחד וקניתי לי די הרבה קטעים. זה המפלט המוסיקלי שלי בימים האחרונים, ואני ממליצה בחום. 

אם אתם רוצים לשמוע גם, הכנתי לכם פלייליסט. בחרתי פסי קול של ארבעה סרטים: “הטירה הנעה” הרומנטי, “המסע המופלא” המסתורי, “פוניו על הצוק ליד הים” הילדותי, ו"הנסיכה מונונוקי“ הנוגה. סך הכל חמישה קטעים מכל סרט.

את סטודיו ג'יבלי מוביל היוצר רב-הדמיון והבמאי הנודע הייאו מייאזאקי, ומלחין הבית שלו הוא ג'ו היסאישי. היסאישי מלחין בסגנון מערבי יחסית, אבל פה ושם אפשר למצוא אלמנטים מזרח-רחוקים בפסי הקול שהוא מלחין.

Selection: Studio Ghibli by Tom G on Grooveshark

"הטירה הנעה” (2004)

סרט פנטזיה חביב מאד המבוסס על ספרה של דיאנה ווין ג'ונס, המספר על נערה בשם סופי, בחורה טובה סך הכל, שיום אחד על לא עוול בכפה מצליחה לעצבן מכשפה שמטילה עליה קללה והופכת אותה לבת 90. סופי פונה לעזרתו של המכשף הצעיר והיהיר האול כדי שיסיר את הכישוף, אבל זה לא יהיה כל כך פשוט כמו שהיא חושבת. 

זה אינו אחד הסרטים הגדולים של מיאזאקי (הספר יותר מוצלח) אבל יש בו כמה רגעים מקסימים, והמוסיקה שלו בהחלט כבשה אותי. במיוחד אני מחבבת את הקטע שנקרא “סופי הנודדת”. עוד סצינה אחת זכורה במיוחד מופיעה כבר בתחילת הסרט, כשהאול לוקח את סופי לטיול קליל בשמי העיר, מעל לגגות, ולחנויות ולאנשים, וברקע ואלס סוחף. זו התמה המרכזית של פס הקול, והיא חוזרת על עצמה בהרבה וריאציות לאורך הסרט. 

“פוניו על הצוק מעל לים” (2008)

סרט מקסים לילדים, המספר על ילד חמוד בשם סוסוקה, שמתגורר עם אימו בעיירת מפרץ קטנה, ויום אחד עולה בידו להציל דגיגת זהב שובבה בשם פוניו. פוניו מחליטה שהיא מחבבת את סוסוקה, ובאמצעות קסם מוזר הופכת לילדה קטנה. אולם הים הגדול לא מקבל את זה בהבנה, דגיגונים לא אמורים להפוך לילדים, ובכעסו הגדול מציף את העיירה בסערה. בעוד כל התושבים נאלצים לעבור לגור על סירות, שני הזאטוטים יוצאים למצוא את אלת הים, הלוא היא אמא של פוניו, בתקווה לשכנע אותה להוריד את מפלס המים.

למרות אופיו הילדותי, זהו אחד מפסי הקול היותר מגוונים של היסאישי. יש בו כמה תמות מרכזיות, החביבה עלי היא זו של אמא ים (Gran Mamare), שהיא גם הפתיחה והסגירה של הסרט. גם הקטע הקצבי “פוניו ואחיותיה” מקסים ממש.

“הנסיכה מונונוקי” (1997)

אחד הסרטים המוצלחים והמפורסמים ביותר של מיאזאקי הוא בכלל סרט מצויר למבוגרים. הוא לא חמוד ומצחיק, אלא הוא אגדה אפית קודרת, מלאה כעס וכאב, הרהורים על יחסי האדם והטבע, אלימות ואהבה. בבסיס הסיפור הנסיך אשיטאקה, שמנסה להגן על כפרו משד אימתני, אך נפצע בקרב וקללה חזקה מוטלת עליו שמחלישה אותו ובסופו של דבר תוביל למותו. הוא נשלח לגלות, ויוצא מערבה בתקווה לגלות איך להסיר מעליו את הקללה. במסעו הוא מגיע לעיירה תעשייתית בהנהגתה של ליידי אבושי, ונחשף לעימות מורכב בין תושבי העיר לבין שוכני היערות ותומכיהם המבקשים למנוע את התפשטות התעשיה על חשבון היער. ביער הוא פוגש ב-סן, נערה לוחמנית שחיה בין זאבים, מכירה היטב את היער על דייריו העתיקים והמכושפים, ומובילה את מלחמתם.

הסרט מרהיב ומעורר מחשבה, ובכל פעם שאני צופה בו הוא שובר את ליבי מחדש. העימות בין שתי המנהיגות הוא מרתק, שתיהן דמויות מורכבות, ולא ברור בכלל מי “הטובים” ומי “הרעים”. מיאזאקי לא אחת מציג דמויות נשים מעניינות, וחברות מטריארכליות, וזה משהו שאני מאד מחבבת בסרטיו. 

מבחינה מוסיקלית, פס הקול עוצמתי ומרגש אך פשוט יחסית, יש בו תמה מרכזית אחת שמופיעה בוריאציות שונות רוב הזמן. העיבוד לרוב הוא תזמורתי-מערבי, אך משולבים בו אלמנטים של המזרח הרחוק (כלי נגינה ומקצבים יותר “יפניים”), כראוי לסרט שמשקף התנגשות בין המזרח למערב. קטע אחד יוצא דופן הוא השיר של סן ואשיטאקה, נעימת פסנתר עדינה. 

“המסע המופלא” (2001)

הסרט האהוב עלי ברביעיה, ללא ספק. ראיתי אותו סך הכל פעמיים ובעיני הוא אחד מסרטי האנימציה הטובים ביותר. הוא גם לילדים, וגם למבוגרים. הוא גם מפחיד מאד, וגם מרגש, וגם מצחיק, וגם מסתורי. במידה מסוימת כל כולו הזיה סהרורית אחת ארוכה, והוא לא מנסה בכלל להסביר את עצמו, יש לו חוקים משלו – אבל זה עובד, זה קסום להפליא, הכל נופל למקום, והסיפור מיוחד שלא ראיתם כמותו.

צ'יהירו היא ילדה זעפנית בת 10, שנקלעת עם הוריה למעין עיר נטושה ומרוחקת בלב יער. ברדת הלילה העיירה הופכת לעולם אחר, מלא ביצורים מוזרים מפחידים, וצ'יהירו מאבדת את הוריה בהמולה. האקו, שוליית קוסם ונער חמור סבר באופן כללי, נחלץ לעזרתה. המכשפה המפחידה והקולנית יובאבה היא השלטת בעולם הזה, והיא חסה רק על מי שעובד קשה בבית המרחץ שהיא מנהלת. בית מרחץ לאלים ולרוחות, כמובן. וזו רק ההתחלה.

פס הקול מגוון מאד. יש בו הרבה מזרח ומערב, כיאה לסרט שעמוס באלמנטים מיתולוגיים יפניים (רוחות לבושות מסיכות, דרקונים, אלים מסוגים שונים, ועוד).  יש בו קסם, הומור, דרמה. קטע אחד שאהבתי מאד הוא סצינה שובבה בחדר הדוודים של קמיזי הזקן, שם צ'יהירו פוגשת בכוכבי פיח קטנטנים (“Sootballs”) שעובדים בפרך בסחיבת פחמים מהמחילות שלהם אל האש, ומבקשת את עזרתם. 

קטע שני שאהבתי מאד הוא הסצינה המרהיבה שבה ברדת הלילה צ'יהירו נסה על נפשה בחזרה אל שער הכניסה לעיר, אולם נהר גדול מופיע יש מאין וחוסם את דרכה. על הנהר שטה דוברה גדולה, מעוטרת פנסים יפניים אדומים, שמתקרבת אט אט לגדה. לרגע קל חששה הגדול של צ'יהירו מתחלף בפליאה, למראה הדוברה העוגנת, שכל דלתותיה נפתחות בחגיגיות, ושלל רוחות ענק צבעוניות ועוטות מסיכות יוצאות ממנה (“Procession of the Gods”) וחולפות על פניה של הילדה בדרכם אל העיר. 

זהו, מקווה שתאהבו!