לפני 60 שנה, ב 1963, יצא הסרט המוסיקלי המצליח ״ביי ביי בירדי״, המבוסס על מחזמר מצליח באותו השם, שעלה על במות ברודווי שנתיים קודם לכן.
הסרט מספר על כוכב רוקנרול מפורסם, קונרד בירדי, העומד להתגייס לצבא, למגינת ליבן של המעריצות הרבות, שנוטות לצרוח בהופעות ולהתעלף לרגליו (אם זה נשמע לכם מוכר, זה לא במקרה. דמותו של בירדי מבוססת על אלביס פרסלי, ועוד זמרים מצליחים מהתקופה). אלברט, כותב שירים כושל, וארוסתו רוזי, מתכננים לכתוב לבירדי שיר אחרון שיבצע לפני שיתגייס, בשידור חי בתכנית של אד סאליבן. בתום השיר יעניק הזמר המצליח נשיקת פרידה למעריצה אחת בת מזל. קים, נערה בת עשרה מעיירה קטנה, היא הזוכה המאושרת. חבר שלה הוגו, ואביה השמרן, קצת פחות מאושרים מהזכייה שלה…
הסרט שמח, צבעוני, ומטופש להפליא. יש בו סצינות מגוחכות שלא עומדות במבחן הזמן, אבל בסך הכל הוא עדיין מהנה לצפייה, והשירים מקסימים, חלקם מוכרים גם היום.
קצת טריוויה:
- בתפקיד אלברט: דיק ואן דייק. ואן דייק היה כוכב טלויזיה, והוא גם גילם את אלברט במחזמר בברודווי. אבל זה סרט הקולנוע הראשון שלו! כפי שאתם ודאי יודעים הוא המשיך משם ישר ל״מרי פופינס״ (1964) ו״צ׳יטי צ׳יטי בנג בנג״ (1968) והפך לכוכב ענק.
- בתפקיד רוזי: ג׳נט לי, שהייתה כבר מפורסמת מאד בזכות הופעתה ב ״פסיכו״ של היצ׳קוק (1960), ומראה פה שהיא בכלל לא רעה בתפקיד קומי, ושיש לה קול נהדר.
- בתפקיד בירדי: ג'סי פירסון. המפיקים רצו ללהק את אלביס פרסלי בכבודו ובעצמו, אבל המנהלים שלו לא הסכימו 😀
- את קים גילמה בחורה אלמונית בשם אן-מרגרט. הבמאי, ג׳ורג׳ סידני, היה משוכנע שהיא תהיה כוכבת ענקית, ולכן נתן לה יותר פוקוס ויותר סולאים מאשר יש לדמות במחזמר המקורי (לפי הסיפורים בימד״ב ובויקיפדיה, השחקנים האחרים לא אהבו את זה כל כך). סידני ליהק אותה גם לסרט הבא שלו, "ויוה לאס וגאס", לצידו של… אלביס פרסלי 😀
- בתפקיד הוגו: בובי ריידל, שהיה אז כוכב נוער. הסרט "גריז", שיצא 15 שנים לאחר מכן, בית הספר "תיכון ריידל" קרוי על שמו. (באופן כללי לדעתי "בירדי" השפיע על "גריז", בצבעוניות ובאוירה.)
- השיר ״Put on a Happy Face", שהצליח מאד וזכה לביצועים רבים לאורך השנים, כמעט ולא נכנס למחזמר בסוף, מכיוון שלא מצאו איפה לשלב אותו בסיפור. במחזמר, אלברט שר אותו לנערות המצוברחות בגלל שהזמר שהן מעריצות מתגייס. בסרט, שינו את הסצינה, ואלברט שר אותו לרוזי, המצוברחת מכיוון שהוא לא מספר לאמא שלו שהם מאורסים.
- השיר "The Telephone Hour", של בני הנוער שמתקשרים אחד לשני (בטלפון חוגה, אלא מה?) כדי לרכל מי יוצא עם מי – נפתח במילים:
what's the story (morning glory)
שלושים שנה אחרכך להקת אואזיס קראו ככה לאלבום השני שלהם - שיר הפתיחה: "ביי ביי בירדי" בכלל לא היה במחזמר המקורי! אחרי שהצילומים לסרט הסתיימו, הבמאי ג'ורג' סידני פנה אל האולפנים וניסה לשכנע אותם להוסיף שיר חדש, אבל הם לא הסכימו. אז הוא פנה אל המוסיקאים וביקש שיכתבו שיר, ואז שכר צוות וסטודיו על חשבונו כדי לצלם את סצינת הפתיחה. סצינה פשוטה, שבה אן-מרגרט שרה על רקע בצבע כחול… וזהו. נשמע כמעט פשוט מדי מכדי להצליח, אבל – הצליח בענק. ההימור של הבמאי השתלם, הסרט והשיר הפכו ללהיט, אן-מרגרט התפרסמה בִּן-לילה, ו… האולפנים החזירו לו את הכסף
כתיבת תגובה