הלוגיסטיקה – תקרית מאכזבת

יותר מחודש לפני הפסטיבל התארגנו קבוצה גדולה של חברים והחלטנו להקים מאהל ביחד. קנינו כרטיסים שבועות מראש, קנינו אוכל, התארגנו בכמה מכוניות. ציפינו לזה מאד. 

כשל רציני בתקשורת בין הפקת הפסטיבל למשטרת ישראל הוביל לכך שביום שישי בצהריים, כשהגענו למתחם ליד מצפה גבולות, היה בלאגן גדול בקופות. לא היו צמידים ולא נתנו לנו תשובות ברורות. אנשים שנסעו מכל רחבי הארץ המתינו שעות בקופות לפיתרון, אך בהיעדר יכולת לפתור את הבעיה שנוצרה, בסביבות 6 בערב שלחה הפקת הפסטיבל מאות אנשים הבייתה, ועוגמת הנפש הייתה רבה. הפקת הפסטיבל רק החמירה את המצב בכך שלא אמרה איך ומתי יתקבל פיצוי ומה הוא יהיה, ובכך שפירסמה הודעה מקוממת בפייסבוק ובה הטילה את רוב האחריות על המשטרה (ההודעה הזו תוקנה מאוחר יותר, וטוב שכך). בסיכומו של עניין, למרבה האבסורד, חצי מחברי המאהל שלנו קיבלו כרטיסים וצמידים בכניסה וחצי לא. 

מיותר לציין שגם אלו מאיתנו שכן קיבלו צמידי כניסה התאכזבו. באנו כחבורה אחת, ואף אחד מאיתנו לא חשב שיהיה שמח במיוחד ללכת לראות הופעה בזמן שחברים שלו יושבים מצוברחים באוהל. החוויה של כולנו נפגעה. עם זאת, השתדלנו מאד להתגבר על מצב הרוח הירוד, ולהנות עד כמה שאפשר. לאחר זמן כשהרוחות נרגעו ואנשים עזבו את המתחם הורשינו כולנו להיכנס ובזאת הסתיימה הסאגה. בסוף יום שבת כבר נהנינו מאד. ולמרות זאת, אני מאד בספק שארצה לבקר בפסטיבל הזה שוב.

את הופעות יום שישי ראיתי בחלקן או בחצי אוזן בגלל הנסיבות, אבל בכל אופן:

את מארש דונדורמה אני מאד אוהבת וכבר ראיתי אותם בכמה פסטיבלים, וההופעה שלהם תמיד כיפית. אבל הפעם זו לא הייתה אחת מהטובות. מוסיקלית הקטעים לא זרמו טוב והיו חסרים לי יותר קטעים מקפיצים וקצת פחות קטעים נוגים.

למארינה מקסימיליאן יש הפקה מהוקצעת וקול מדהים והיא נותנת אחלה שואו, אבל המוסיקה שלה פשוט לא עושה כלום. הכל מאד טכני, ולדעתי ביזבוז של היכולות שלה (שי להב כתב, ודייק, “יש נתק כמעט מביך בין הדרך שבה מארינה נעה על הבמה, במעין אקסטזה כאילו חסרת מעצורים, לבין החוסר המוחלט בתגובה רגשית שהמוזיקה שלה מייצרת.”)

UBK היו חביבים וגם Echo & Tito בבמה הקטנה היו נחמדים. 

ההופעה הגדולה של הערב הייתה של התפוחים, להקה שיצא לי לשמוע בעבר אבל זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותם בהופעה, ו-פייר, התאכזבתי. יש להם טונה גרוב אבל לפעמים הם פשוט עוברים לחפירות אלקטרוניות וזה מייגע. יש הרבה קטעים שהם בונים מתח ומקפיצים את הקהל כאילו השיא מתקרב ואז הם חותכים אותו בפתאומיות לאיזה ריף אחר. לדעתי זה אחד הדברים הכי מעצבנים שדיג'יי יכול לעשות.

אחרי זה כבר היינו מאד עייפים וחתכנו בחזרה למאהל להכין מרק על הגזיה ומרשמלו צלוי וללכת לישון. 

ההופעות של יום שבת:

בבוקר קיויתי לתפוס את לונא אבו נסאר אבל לא הספקתי, אז האזנתי לה מרחוק. היא נשמעה לי מאד מעניינת, אני מקווה לראות אותה בהופעה בפעם הבאה.

אחרי ארוחת צהריים הלכתי להופעה של צביקה פורס ודניאלה ספקטור. צביקה פורס היו טובים מאד. גיליתי אותם לפני כמה חודשים וגם קניתי את ה EP שלהם. אני חושבת שהעיבודים שלהם מאד יצירתיים ושווים שמיעה, וגם מההופעה נהניתי (העיבודים בהופעה לא שונים בהרבה מהעיבודים בדיסק). את דניאלה ספקטור אני כבר מכירה ואוהבת, ראיתי אותה בהופעות בעבר ויש לי את הדיסק שלה. היא עלתה לבמה עם בטן הריון גדולה והגיטרה נשענת עליה ככה על הצד באופן מעורר חיוך, ואחרי שיר או שניים עצרה ופנתה לקהל “אנחנו מאד שמחים להיות פה, אבל זו כנראה תהיה ההופעה האחרונה שלנו לכמה זמן, כי אני צריכה לצאת לחופשה לטפל באיזה משהו… אחר כך נחזור להקליט את האלבום ולהופיע”, והקהל צחק באהבה. היא גם שרה שני שירים עם צביקה מצביקה פורס וזה היה שילוב מוצלח ביותר.

לאחר מכן רצתי לאוהל להביא סוללה להחלפה ובקושי הספקתי לחזור בזמן ולתפוס את כלבי רוח. סיפרתי לכם עליהם כבר לפני איזה חודש, והם היו ההופעה שהכי ציפיתי לה בפסטיבל הזה, אבל אם לומר את האמת משהו לא עבד לי בהופעה הזו. הם אמנם ביצעו את שני השירים שלהם שאני הכי אוהבת, “תשקר” ו"אף פעם", אבל מיד אחריהם הם ביצעו שני שירים שלדעתי האישית פחות התאימו לרצף והיו קצת מייגעים. זה בעצם היה סך ההופעה שלהם, כי אח"כ הם העלו זמר נוסף בשם רועי פרייליך ושאר ההופעה הייתה שירים שלו. למוסיקה שלו ולקול שלו ממש ממש לא התחברתי, אז בסיכומו של דבר התאכזבתי ולא נהניתי. זה אומר שאצטרך למצוא הזדמנות אחרת לראות אותם בהופעה, כמו שצריך.

ההופעה המסכמת של הפסטיבל הייתה של אסתר רדא. כבר שמעתי עליה רבות וטובות, וחיכיתי לראות אותה בהופעה, ולא התאכזבתי. יש לה סגנון נהדר וגרוב משגע. יחד עם תזמורת כלי נשיפה קטנה אך בולטת היא משלבת סול, ג'אז, רגאיי, ומוסיקה אתיופית, והיא עושה זאת בחינניות רבה. הכל זרם בטבעיות והאנרגיות היו בשמיים ומצב הרוח היה טוב והקהל קפץ ושמח. אני לא חושבת שאקנה דיסק שלה, כי אף אחד מהשירים לא תפס אותי מספיק כדי שארצה לשמוע אותו שוב, אבל זה אחלה שואו, אין ויכוח. אם יוצא לכם לכו לראות. השמש שקעה לאיטה תוך כדי ההופעה, ובזמן שכולנו בקהל הוחשכנו בהדרגה דווקא הבמה ואסתר במרכזה הוארו באור הכתמתם החמים, וזה הוסיף מאד לאוירה הקסומה. בהחלט סיומת הולמת לפסטיבל.