James Blake – Like The End
אוף , איזה שיר קשוח. והוידאוקליפ די מצמרר… בחירת סצינות, אוף. לא יודעת אם כולן אמיתיות או ש AI מעורב, אבל הן עושות לא נעים בבטן. בכוונה. ומבחינה מוסיקלית, מאד מזכיר את רדיוהד, מה שמוסיף לדיכדוך הכללי. אבל זה בול בפוני.
James Blake – Like The End
אוף , איזה שיר קשוח. והוידאוקליפ די מצמרר… בחירת סצינות, אוף. לא יודעת אם כולן אמיתיות או ש AI מעורב, אבל הן עושות לא נעים בבטן. בכוונה. ומבחינה מוסיקלית, מאד מזכיר את רדיוהד, מה שמוסיף לדיכדוך הכללי. אבל זה בול בפוני.
Childish Gambino – Lithonia
מצד אחד, קצת לא אופייני לו מבחינת הסגנון, מצד שני, הוא אמן די ורסטילי, אז זה לא מפתיע שהוא יוצר משהו שלא אופייני לו. סיקרן אותי כשגיליתי שהוא הלחין את השיר יחד עם לודוויג גורנסון, שזכה באוסקר על פס הקול של "אופנהיימר". כמו כן, התמונה שלו על העטיפה הצחיקה אותי מאד 😀
גיליתי אותם בשנה שעברה בזכות רדיו KZRadio הקצה וזה הפך להיות אחד מהאלבומים שהכי נהניתי מהם ב 2021.
המשך…היום ברדיו "הקצה" ישודרו תכניות שערכו חברי צוות הקמת האתר החדש של התחנה. בשעה 14:00 תשודר שעה אחת של מוסיקה בעריכתי לתכנית שהכנתי קראתי "חלום חלל". היא מוקדשת ל"בראשית", פחית חלל קטנה ונחושה, עטופה בנייר כסף ובהמון אהבה, שקיפצה מכבידה אל כבידה כמו חלוק נחל על המים, שהקיפה בסבלנות שוב ושוב את ביתה החדש, שגרמה לי לחייך כל הדרך אל הירח.
שבוע טוב חברים, עוד מעט מגיע טקס האוסקר, וזו הזדמנות מצויינת להיזכר בכל הסרטים שראיתי השנה ולדרג אותם.
המשך…אני מאד אוהבת את השעות האלה ביום שישי, אחר הצהריים, כשהתנועה כמעט נפסקת והחנויות נסגרות וכל העיר נהיית שקטה כזו. זה הזמן הכי טוב בשבוע להאזין למוסיקה. בזמן שמנקים, בזמן שנחים, כשקוראים משהו. אני ממלאת את הבית במוסיקה וזה מרגיע אותי. היום אני מאזינה ל The Antlers. אלבומם האחרון Familiars הוא אלבום רגוע ונוגע, מתאים בדיוק לאוירה. יש בו הרבה קסם, והוא מפליא לשלב חצוצרות שקטות לכל אורכו (כן! חצוצרות במוסיקת רוק זה כ"כ שונה מחצוצרות בתזמורת). בנוסף, אפשר להאזין לו ברצף בלי נפילות, וזה נקודות בונוס. זה אלבום ששמעתי לראשונה בשנה שעברה, אבל קניתי את הדיסק רק השבוע, כי כשהוא יצא, הוא היה חסום לישראלים (לרכישה אונליין). שלחתי להם כמה הודעות והם לא התייחסו. זה תמיד מבאס לגלות שמוסיקאים שאתה מחבב הם פוצים. אבל עבר מספיק זמן ואני אוהבת את הדיסק אז בסוף נשברתי וקניתי. הנה שיר אחד שאני מאד אוהבת – Revisited.
קישור להאזנה לאלבום השלם:
היום מלאו עשרים שנה לאלבומה הראשון של פיונה אפל, Tidal. היא הייתה בת 18 כשהוא יצא.
זה לא האלבום שלה שאני הכי אוהבת, והאמת היא שיש לה הרבה שירים שאני לא מתחברת אליהם בכלל, אבל יש לה כמה שירים שנוגעים לליבי מאד, והקול שלה מדהים בעיני, מה שהופך אותה לאחת הזמרות האהובות עלי.
יזה כיף לגלות ששני מוסיקאים שאני אוהבת המון התיישבו ביחד וכתבו שיר וצילמו קליפ ואיזה יופי ויצא להם שיר כל כך אנדרו-בירד ו-פיונה-אפל ביחד
ואלס השבוע שלנו הוא שיר שכתב דיימון אלברן במיוחד לפס קול הסרט “לוסי” של לוק בסון. אלברן מוסיקאי מאד מגוון, בתחילת דרכו סולן להקת הרוק “בלר”, אח”כ המוביל של הרכב האלקטרוני “גורילז”, ובשנים האחרונות מתמקד בקריירת סולו אינדי-אלטרנטיבית. בשיר הזה הוא שומר על האוירה העגמומית שאפיינה את אלבומו האחרון, שמתאימה לאופי הסרט ולדמות הגיבורה הקשוחה והמעט מנותקת רגשית (בגילומה של סקרלט ג’והנסון). ובכל אופן השיר קצת שונה מעבודות רגילות שלו. הוא ויתר על המינימליזם לטובת תזמורת גדולה ועיבוד דרמטי. באמצע יש גשר אינסטרומנטלי ארוך שלדעתי מזכיר קצת ואלסים של שוסטקוביץ’. אבל תגידו אתם מה דעתכם.
השבוע צפיתי בעונה הראשונה של סדרת המתח הבריטית ברודצ׳רץ׳. סדרה לא רעה. אחרי שליש עונה בערך רשמתי על פתק את הניחוש שלי של מי הוא הרוצח. בסוף הסדרה הראיתי לאבא את הפתק והוא צחק.
אם מצליחים לנחש מי הרוצח, זה יותר כיף או פחות כיף?…
בכל מקרה, בכתוביות הסיום מופיע השיר הזה, של הזמר האיסלנדי אולפור ארנלדס. אגב איסלנדים, הוא באמת קצת מזכיר בעיבוד את סיגור רוס, רק קצת יותר פופי. בכל מקרה – שיר טוב. היה נחמד להאזין לו בסוף כל פרק.