את האלבום האחרון של פיונה אפל לא קניתי. הקשבתי לשירים בו כמה פעמים, ולא הצלחתי להתחבר אליהם. זה האלבום הראשון שלה שאני לא קונה. את הקודמים אני אוהבת מאד. גם את הקול שלה אני אוהבת מאד, קול נמוך ועשיר. לכן למרות שלא קניתי את האלבום, אני ממשיכה לעקוב אחרי המוסיקה שלה.
החודש פורסם קליפ חדש ומצוין לאחד מהשירים באלבום.
אפל כישרון גדול, היא תמיד נותנת את כולה, ואפשר להרגיש בזה. הקליפ, שביים פול תומאס אנדרסון (“מגנוליה”, “לילות בוגי”), מינימליסטי מאד אך נפלא מבחינה ויזואלית. הצילום והתאורה חדים ומדויקים. האיכות היא בפרטים הקטנים: הזמרת הכחושה עומדת מולנו, בחושך כמעט, היא אינה מישירה אלינו מבט אך לא ניתן לפספס את עיניה הירוקות הגדולות. היא לבושה גופיה פשוטה ושערה אסוף בקפידה, אך היא נעה בחופשיות ובעוצמה, מתופפת עם שני מקלות טימפני על תוף גדול ועמום, שרירי הצוואר שלה נמתחים שעה שהיא שרה לנו על הבחור הזה שמרגש אותה. מצד אחד זה מאד חושפני ואינטימי, מצד שני זה גם חייתי וקצבי.
נראה לי שאני אוהבת את הקליפ יותר מאשר את השיר… מי יודע? אולי עוד אקנה את האלבום הזה יום אחד.
כתיבת תגובה