תֹם מבלגגת

תגית: ניאו סול neo soul

  • Childish Gambino – Redbone

    בהופעה חיה אצל ג'ימי פאלון, גמבינו (שמו האמיתי – דונלד גלובר) עלה לשיר את Redbone.

    מה שמעניין הוא, שהוא עלה בלי חולצה ובלי נעליים, ושר בגבוהים שלו, ולקראת סוף השיר הוא אילתר במעין צרחה מחוספסת כזו, כשברקע גיטרה חשמלית – כשאני מחברת את כל הנקודות האלה, לדעתי גמבינו עשה כאן מחווה לזמר אחר – ד'אנג'לו. ובפרט לשיר המפורסם שלו, Untitled (יצא בשנת 2000 וזכה בפרסים), ולקליפ המפורסם עוד יותר, בו ד'אנג'לו מופיע בעירום. ואם זו לא מחווה מכוונת, הרי שלפחות ההשפעה שלו ברורה.

    מה שעוד מעניין, שגם Untitled היה מחווה. ד'אנג'לו כתב והלחין (יחד עם רפאל סאדיק ואמיר תומפסון) את השיר המפורסם ההוא כמחווה – לפרינס. לא אחר מאשר פרינס. תמיד אני נדהמת מחדש עד כמה ההשפעה של הנסיך על מוסיקאים היא עצומה.

  • מקסוול

    מקסוול, אחד מאמני הניאו-סול החביבים עלי (ואחד הבולטים שבהם), מוציא אלבום חדש בקרוב. מתוכו שחרר שני סינגלים בינתיים, ואת זה שאני מדביקה לכם פה אהבתי ממש. 

    Maxwell – 1990x

  • Diamonds by Izzy Bizu

    חמוד.

  • ג'יל סקוט

    איזה כיף שג’יל סקוט חזרה. 

    Jill Scott – You Don’t Know

  • Childish Gambino – Sober

    בזכות ההפתעות הקצרות בסדרה “קומיוניטי” כבר ידעתי שדונלד גלובר יודע לשיר ולרקוד, אבל עד כה לא ממש יצא לי לעקוב אחרי הקריירה המוסיקלית שלו (כמוסיקאי הוא קורא לעצמו “צ'יילדיש גמבינו”). אני לא כ"כ מתעניינת בראפ, זו האמת. אבל הנה, הוא הוציא שיר חדש בסגנון סול עם קצת אלקטרוני ברקע, ויצא מגניב למדי. 

    Childish Gambino – Sober

  • D'Angelo – Really Love

    אחד משירי השנה שלי. פשוט וסקסי.

    D'Angelo – Really Love

  • , ,

    היום: Frank Ocean – Pyramids

    בשנת 2012 פרנק אושן כוכב עולה התארח בסאטרדיי נייט לייב וביצע שניים משיריו. כאן בביצוע שמפשט את השיר המורכב והחתרני שלו, Pyramids . אני חייבת להודות שאני דווקא מעדיפה את הביצוע הפשטני יותר ולא את היצירה הארוכה (10 דקות) והעמוסה אפקטים שבאלבום. 

    בהתחלה הופתעתי קצת, כיוון שלא הציגו אותו ולא סיפרו שהוא שם, אבל ברקע עומד הזמר והגיטריסט ג'ון מאייר. בתקופה של ההופעה הזו מאייר החלים מניתוח במיתרי הקול ולא יכול היה לשיר בעצמו, כך שהוא הצטרף לשיר הזה כנגן בלבד. התוצאה היא סולו גיטרה מעולה. פעם פעם, בתחילת דרכו, חיבבתי מאד את ג'ון מאייר. היום כבר לא, לדעתי השירים שלו מעפנים ומשעממים (לא שמישהו מקשיב לי… יש לו די והותר מעריצים). חיפשתי קצת וגיליתי שאושן ומאייר שיתפו פעולה כבר כמה פעמים, ועל הנייר זה נשמע זיווג מוזר. אבל הנה, זה עובד: יש ביניהם כימיה, ואושן המוכשר מצליח להדביק ביחד היפהופ ונאו-סול עם אפקטים אלקטרוניים ועם בלוז מחשמל. סחטיין. נמשיך לעקוב.

    מי שרוצה לשמוע גם את השיר השני מההופעה – הנה פרנק מדגים את הפלסטו המטורף שלו:

    Frank Ocean – Thinkin Bout You (Live on SNL) 

    כיוון שאושן כבר הופיע פה בבלוג כמה פעמים, אני כבר יכולה להודות שאני ממש אוהבת את המוסיקאי הזה. לקח לי הזמן, אבל עכשיו ממש אוהבת אותו.
  • , ,

    היום: Lianne La Havas – Elusive

    אוקי זה מעניין.

    אני אוהבת כשעושים קאברים מיוחדים. אני הכי אוהבת קאברים שחוצים ז'אנרים. אז הנה באה ליאן לה-האבאס (? מקווה שכתבתי נכון) ומוסיפה קצת ג'אז וגרוב מוזר לשיר הפולק העדין של סקוט מת'יוז. 

    Scott Matthews – “Elusive”

    ככה צריך. 

     

  • Cody Chesnutt – Parting Ways

    אתמול בקור המקפיא לא רציתי לצאת מהבית בערב. ישבתי שוב לצפות ב"מסיבת שכונה של דייב שאפל",  אחד מהסרטים התיעודיים האהובים עלי. הבימוי (של מישל גונדרי) והעריכה הופכים את הסרט הזה לנעים ומוסיקלי ומצחיק וזורם בקלילות, ואפשר בהחלט להנות ממנו אם אתם לא אוהבים מוסיקת ראפ והיפ הופ.

    אחת הסצינות היפות ביותר בסרט מופיעה לקראת הסוף, כשהמוסיקאים מתחילים להיפרד ולומר אחד לשני מילות סיכום ותודה, וברקע מושמע שירו היפה והעדין של קודי צ'סנאט – Parting Ways. לצערי הרב הוא לא נכלל בפסקול הסרט (שהוא חלקי ביותר, ואין בו את רוב השירים בסרט, בגלל כל מיני בעיות של זכויות יוצרים וחברות תקליטים אינטרסנטיות וכדומה), אך שמחתי לגלות שקודי הקליט אותו בביצוע חדש והעלה ליוטיוב לאחרונה.