עשר שנים לאלבומם הראשון של Arctic Monkeys.
מצחיק, הם נראו ממש כמו ילדים אז (טוב, למען ההגינות, גם היום). אבל איזה אלבום נהדר.
עשר שנים לאלבומם הראשון של Arctic Monkeys.
מצחיק, הם נראו ממש כמו ילדים אז (טוב, למען ההגינות, גם היום). אבל איזה אלבום נהדר.
באמצע שנות התשעים לא האזנתי להרבה מוסיקת רוק. כלומר כן, הכרתי ואהבתי לא מעט רוק פופ (קייז צ׳ויס למשל), ורוק אלטרנטיבי שהיה נפוץ באמטיוי (רדיוהד בתחילת דרכם, למשל…), אבל לא התעניינתי מיוזמתי בז׳אנר כמעט בכלל. לגראנג׳ הזועף פחות התחברתי. כך שאת ״גרייס״ רצה הגורל וזכיתי להכיר רק בתחילת שנות האלפיים, כך וכך שנים אחרי שיצא. זה הלך בערך ככה:
המשך…בערב אחד בארץ זרה נכנסתי לחנות כלי נגינה גדולה ושוטטתי בין המחלקות אחת אחת. גיטרות אקוסטיות, כלי נשיפה, כלי קשת, קלידים, גיטרות חשמליות. בחדר של הגיטרות החשמליות יושב מוכר לבוש מדים שחורים, שיערו השחור אף הוא אסוף בקפידה, משחק בטלפון שלו. אין אף אחד אחר בסביבה. הבסים העמומים ואפופי העוצמה לכדו את תשומת ליבי והקצב לא הירפה. “מה אנחנו שומעים עכשיו?” שאלתי.
תכנית הרדיו “הקצה” התארחה בבית של אלון ונטע ושם נתקלתי בשיר הזה.
אף פעם לא הקשבתי לפלסיבו כמו שצריך, אבל קיבלתי עכשיו מחברה שני דיסקים שלהם, אז ניתן לזה צ'אנס.
המשך…החדש של מיוז קצת מאכזב אותי. קודם כל, הוא לא מחדש מספיק. אני אוהבת שמיוז מחדשים מאלבום לאלבום, והחדש מרגיש לי קצת ממוחזר. שנית, הם פנו לכיוון קצת יותר אלקטרוני, דאבסטפ ובסים חזקים, וסינטיסייזרים כאלה כמו בשנות ה80. ואני לא מתה על זה. יש קטעים טובים, אבל לא מספיק בשביל להחזיק את האלבום.
מה שכן – אני מאד אוהבת את השם שלו: “החוק השני”. מעניין על מה אנשים חושבים כשהם שומעים את השם הזה. אני חושבת דבר ראשון על שלושת חוקי הרובוטיקה, אותם ניסח כמובן סופר המדע הבדיוני אייזיק אסימוב. ורק במקרה שאתם לא מכירים בע"פ את שלושת חוקי הרובוטיקה, אז החוק השני אומר שרובוט חייב לציית להוראות של אדם, כל עוד זה לא סותר את החוק הראשון (שאומר שלרובוט אסור לפגוע באדם). אבל אני בטוחה שכבר ידעתם 🙂
הנה “Panic Station” הגרובי.
עדכון: מיוז התכוונו לחוק השני של התרמודינמיקה.