טרנד חדש בארץ: מוסיקאים צעירים שרים בתימנית. משהו שלא ראינו. רק המוסיקאים הותיקים והמוכרים (כמו ציון גולן) המשיכו לשיר בתימנית. אבל יותר ויותר אנחנו רואים אמנים צעירים חוקרים את השורשים, מערבבים מקצבים תימנים עם ההסגנון הפרטי שלהם, ושרים בעברית ובערבית. רביד כחלני, לירון עמרם, אייווה, ועוד. אני אוהבת את זה!
המשך…קטגוריה: שירים ואלבומים
כשאני נתקלת בשיר שמוצא חן בעיני, אני מדביקה פה, מוסיפה מילה וחצי, וזהו. לפעמים ברדיו, לפעמים בפסקול של סרט או סדרה, לפעמים חברים שולחים לי… יש מכל הסגנונות, רוק ופופ וקלאסי וג'אז ואינדי ופולק וישראלי ועוד.
-
Midlake- Mornings Will Be Kind
הבוקר איבדתי את צרור המפתחות שלי בדרך לעבודה. בחורה טובה מצאה אותם, ובתושייה רבה, משזיהתה את המטבע של תל אופן בצרור, התקשרה אליהם וביקשה מהם ליצור איתי קשר. תל אופן החמודים התקשרו אלי מיד ונתנו לי את הטלפון שלה. נסעתי בחזרה ואספתי את הצרור על כל חלקיו יקרי הערך מבית הקפה שבו השאירה לי אותם. איזה מזל יש לי. בוקר טוב
-
Rachel Sermanni
לא יודעת איך הגעתי לכאן אבל הבחורה הזו מוצלחת.
Rachel Sermanni – Breathe Easy
-
בילי הולידיי
https://www.youtube.com/watch?v=Z_1LfT1MvzI
היום מלאו 100 שנים להולדתה של בילי הולידיי. אינספור אתרים ומאמרים מציינים את המאורע, מספרים על חייה ועל הסגנון הייחודי שלה ועל תרומתה החשובה להיסטוריה של המוסיקה, ומשתפים את Strange Fruit הכואב והמדמם. בכלל, רוב השירים שלה שאני אוהבת עצובים מאד, אבל הערב אני מעדיפה דווקא לנסות כיוון אחר. כשהייתי ילדה ההיכרות שלי עם בילי הולידיי הגיעה מכיוון לא צפוי: משפחת סימפסון… כן כן, המשפחה הצהובה שהייתה אז בשיאה הוציאה דיסק מלא בשירים מצחיקים או מגניבים, בוודאי גם לכם יש אותו בבית. וליסה סימפסון, הילדה הרגישה לתחלואי העולם לא פחות מאשר לצרות שעושה לה אחיה הגדול, בחרה לבצע את God Bless The Child. הביצוע של ליסה ראוי בהחלט (יותר נכון – של המדובבת ירדלי סמית), אבל בזכותו, ובזכות אבא שהסביר לי, הכרתי את המקור הנפלא.
-
Flyte – We Are the Rain
חג פסח שמח! אז מה אתם אומרים, עוד ירד לנו גשם או שזהו לבינתיים?
Flyte – We Are The Rain
-
סטורמיי
סטרומיי פירסם שיר חדש שעוקץ אותנו בנקודה כואבת במיוחד: הרשתות החברתיות שלנו. גם השיר וגם הקליפ נהדרים. הייתי עושה לו לייק סרקסטי שכזה 🙂
מוסיקלית אפשר לשמוע שהוא שואל בעדינות מה“הבנרה” של “כרמן”, ובעקבות השיר הזה גיליתי משהו חביב שלא ידעתי: שמה האמיתי של ההבנרה הוא “האהבה היא ציפור סוררת”, ובמילות השיר שלו, סטרומיי מתכתב גם עם מילות האריה המקורית מהאופרה. טוויטר כמובן נבחרה לייצג את הציפור הסוררת. תמיד נחמד ללמוד משהו חדש 🙂 -
Hozier
עדיין לא החלטתי מה דעתי על השיר של הוזייר,
Hozier – Take Me To Church
יש בו כמה קטעים חזקים מאד לדעתי, אבל גם קטעים קצת בנאליים.
הוידאו המקורי של השיר הוא מאד אלים, ומעורר דיון. השבוע נתקלתי בוידאו חדש שהופק לשיר הזה, ע"י הצלם המפורסם דויד לה-שאפל, ובכיכובו של רקדן הבלט סרגיי פולונין.
-
רוול
פס הקול של “בירדמן” היה עמוס ביצירות קלאסיות, ששולבו במיומנות רבה לצד המוסיקה המקורית של הסרט. כשיצאתי מהקולנוע מיהרתי לימד"ב לחפש את רשימת היצירות, ומאז אני מקשיבה להן כל השבוע. אחת מהן, שאהבתי מאד, היא יצירה של רוול שלא הכרתי, למרות שהאינטרנט אומר שהיא מאד מפורסמת:
Ravel – “Pavane Pour Une Infante Défunte”
ובעברית – “פאוואן לנסיכה שהלכה לעולמה” (פאוואן – סוג של ריקוד איטי). השם הדרמטי, אגב, הולם מאד את הנעימה הנוגה. במקור הוא כתב אותה לפסנתר, ומאוחר יותר כתב גם עיבוד תזמורתי (בסרט שולב העיבוד התזמורתי, אם כי הוא לא מופיע בדיסק).
ביוטיוב מצאתי את הביצוע הזה. הכותרת משכה את תשומת ליבי: רוול, בכבודו ובעצמו, מנגן על הפסנתר. האם זה יתכן? הקלטה מ1922 נשמעת טוב כל כך? התקשיתי להאמין. אבל בתגובות הגולשים נמצא ההסבר: רוול ניגן על פסנתר מכני מיוחד שבתוכו גליל נייר גדול, ובכל נגיעה בקלידים המכונה ניקבה חור בגליל הנייר בהתאמה. זו הייתה טכנולוגיה ברמה גבוהה והמכונה ידעה גם להתחשב בעצמת המגע ובפדל. בסיום, את הגליל הזה אפשר היה להכניס לפסנתר מכני אחר, שידע “לקרוא” את הניקובים, ולהשמיע את היצירה.
במילים אחרות, אפשר לומר שרוול הקליט את עצמו על נייר. איזה סיפור נפלא זה. הביצוע מדהים, אז אני ממש מקווה שהסיפור אמיתי 🙂